הזמרת דולי פרטון, אחת מהדמויות הבולטות בהיסטוריה של מוזיקת הקאנטרי, הלכה לעולמה בגיל 80. משפחתה הודיעה על מותה ביום שלישי בעיר נאשוויל שבטנסי, שם חייתה וקרעה את הקהל במשך יותר משישים שנה.
ההודעה על מותה נמסרה על ידי אחיינה, בריאן סיבר. סיבת המוות לא פורסמה באופן רשמי, אך בריאיון האחרון שהעניקה למגזין האמריקני "פיפל" רמזה פרטון כי עברה "תקופות קשות עם בריאותי". במהלך השנה האחרונה ביטלה הזמרת מספר הופעות ואירועים ציבוריים, כשבריאותה החלה להתדרדר, אך הצהירה שהיא "עדיין עובדת" ושיש לה יעדים שהיא מתכוונת להשיג, בהם פיתוח הופעות בטכנולוגיית אווטאר לקהלים.
פרטון נולדה בשנת 1946 בבקתה בעלת חדר אחד בעיירה הקטנה פיטמן סנטר בטנסי. היא הייתה הרביעית מבין 12 ילדים במשפחה. כשהייתה ילדה המשפחה עברה לבקתה וחווה חקלאית על רכס לוקאסט רידג', ורפליקה שלה מוצגת עד היום בדולי-וד, פארק השעשועים שהקימה בעירה פיג'ן פורג'.
הסיפור הרומנטי שלה מוכר לא פחות מהשירים: את בעלה, קארל דין, פגשה מחוץ למכבסה אוטומטית ביום הראשון שהגיעה לנאשוויל, יום אחד בלבד לאחר שסיימה תיכון. הם התחתנו שנתיים לאחר מכן, ב-1966, ומעולם לא הביאו ילדים לעולם. דין נפטר בשנת 2025, שנה בלבד לפני שגם היא הלכה.
הקריירה המוזיקלית שלה החלה מוקדם, כשהופיעה ברדיו ובתוכניות טלוויזיה מקומיות עוד כילדה. את אלבום הבכורה שלה, "הלו, אני דולי", הוציאה ב-1967, ומאז והלאה לא הפסיקה: 50 אלבומי אולפן, 10 פרסי אגודת המוזיקה הקאנטרי, 13 פרסי אקדמיית המוזיקה הקאנטרי, 11 פרסי גראמי, שלושה פרסי אמי, שישה פרסי גלובוס הזהב ואפילו פרס טוני. ב-2025 קיבלה גם פרס אוסקר הומניטרי כהוקרה על פעילותה הצדקנית, בנוסף לשתי מועמדויות קודמות לאוסקר.
מי שלא הכיר את שמה, בטח מכיר את השירים: "איילנדס אין דה סטרים", "ג'ולין", "9 עד 5" ו"אני אמיד אותך לאהוב", שקיבל תחייה שנייה כשהזמרת ווויטני יוסטון ביצעה אותו לסרט "השומר הראשי" ב-1992. לא רע בשביל בת איכרים מטנסי, נכון?
מי שחשב שפרטון היא רק גלאמור ופאות בלונדיניות, טעה. השירים שלה מלאים ברפרנסים לתנ"ך, כמו "מעיל בצבעי הקשת" ו"היד של האדון". היא גם הייתה כותבת שירים פורייה במיוחד, ונטען שכתבה אלפי שירים, לא רק לעצמה אלא לאמנים מכל קצוות המוזיקה.
יש גם סיפור פחות מוכר, אבל חמוד במיוחד: מ-1976 עבדה עם המנג'ר האישי שלה, סנדי גאלין, שהיה יהודי. בספר הזיכרונות שלה מ-2020, "סונגטלר", היא כתבה שאף אחד לא הבין איך "הבחורה הנוצרית מהדרום והבחור היהודי מניו יורק" יכולים להיות כך קרובים, "אבל זה היה אמיתי". פעילותה הפילנתרופית, ובעיקר תוכנית "ספריית הדמיון" שלה, אף הביאה את היהודי הארל גרינספון להקים את "PJ Library", שמפיצה ספרים יהודיים לילדים.
פרטון נודעה לאורך כל הקריירה שלה בהתרחקות מודעת מהפוליטיקה, וסירבה שוב ושוב להתערב בוויכוחים ציבוריים כדי לא להיתפס כמקוטבת מול מעריציה משני צידי המפה הפוליטית. היא אף חשפה בעבר כי דחתה פעמיים את מדליית החירות הנשיאותית, הפרס האזרחי הגבוה ביותר בארצות הברית, גם מממשל טראמפ וגם מממשל ביידן.
בריאיון שנתנה לתוכנית ב-2023, סיפרה פרטון על אביה: "לאבא שלי לא הייתה הזדמנות ללמוד לקרוא ולכתוב, וזה היה קשה לו כל כך. הוא היה אחד האנשים החכמים ביותר שהכרתי, אבל חוסר היכולת שלו לקרוא מנע ממנו להגשים את כל החלומות שלו". היא הוסיפה שהיא "מאמינה גדולה בלשים את הכסף שלי במקום שבו נמצא הלב שלי".
ברשתות החברתיות הוצפו הודעות פרידה מפוליטיקאים וכוכבים. נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ כתב שהוא "עצוב מאוד" על מותה של "אחת מזמרות הקאנטרי הגדולות אי פעם, ובכלל". הוא הודיע שהדגל האמריקאי יורד לחצי התורן בכל המדינה לשבוע שלם, החל מיום שלישי בשעה שש בערב. "שתישני בשלום, דולי", כתב. "העולם אוהב אותך".
צילום: נוצר באמצעות AIבהודעתו המלאה כתב טראמפ גם: "זהו אובדן אמיתי למיליוני אנשים. מעולם לא הייתה מישהי כמוה, ומעולם לא תהיה". הסנאטורית מרשה בלקברן, רפובליקנית ממדינת טנסי המתמודדת על משרת מושל המדינה, ספדה אף היא לפרטון ברשת החברתית וכתבה: "אין מילים לבטא כראוי את הצער שמשפחתנו, ואכן כל תושבי טנסי, חשים באובדנה של דולי פרטון. מנהיגה אייקונית שאהבה את מדינתנו ואומתנו הגדולה. מותה מותיר חלל שאף אחד לא יוכל למלא. דולי, תמיד נאהב אותך".
מורשתה המוזיקלית, כפי שהיא, נשארת מאחור: עשרות אלבומים, שירים שכל עולם המערב מזמזם, ופארק שעשועים שקרוי על שמה. השאלה מה יקרה עם דולי-וד ועם כל האימפריה שהקימה, כרגע נותרת פתוחה.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה