שרידי אלטלנה אותרו, לוחם האצ"ל: "היום יהודים לא יירו על יהודים"

שרידי אוניית האצ"ל אלטלנה אותרו בשבוע האחרון בקרקעית הים, מול חופי תל אביב. הגילוי, אחרי 77 שנה שהאונייה שכבה במעמקים, פתח מחדש פצע ישן בהיסטוריה הישראלית. משפחות של ניצולים וחללים משני הצדדים החליטו לספר את הסיפור שלהם.

שלמה גולדהור, לוחם אצ"ל בן 97, היה בין הצעירים שיצאו להילחם על ירושלים כשהיה בגיל 17 וחצי בלבד. הוא נלחם עם נשק מאולתר ודל, וחיכה בכל נימי נפשו לנשק החדש שהיה אמור להגיע באלטלנה. "לחמנו בירושלים עם נשק פגום שאכזב וסיכן חיים", הוא נזכר. "האלטלנה החזירה לנו את הביטחון העצמי. לא היה גבול להתפרצות השמחה כשבליבנו הציפייה לנשק החדיש".

אלא שהאונייה, שהובילה נשק חיוני עבור לוחמי האצ"ל בירושלים, לא הגיעה ליעדה. לאחר ניסיון לפרוק את המטען בכפר ויתקין התפתחו חילופי אש עזים בין כוחות צה"ל לאנשי האצ"ל שהיו על סיפונה. האונייה המשיכה דרומה לעבר תל אביב, מנחם בגין עלה עליה, וב-22 ביוני 1948, לאחר שהמשא ומתן כשל, נפתחה אש קשה מול חופי העיר. האונייה עלתה באש והוטבעה, והנשק ירד למצולות עם שרידיה.

גולדהור לא חוסך בביקורת על מה שקרה אז. "נהגו בפזיזות והורו לפתוח באש קטלנית במקום למנוע התנגשות דמים טרגית שהותירה צלקת לדורות", הוא אומר. "מול זה בלטה עמדתו של בגין עם המסר החד שלו, מלחמת אחים לעולם לא. השנאה גאתה ושיבשה את היכולת להעדיף את המטרה המשותפת. דם נקיים נשפך והנשק ירד לים".

על הגילוי החדש הוא מתייחס בזהירות, אבל בהתרגשות. "אני לא מאמין שהאונייה תהיה שלמה אחרי כל כך הרבה שנים, אבל הלוואי שיוציאו אותה, כי זה נכס היסטורי. זו היסטוריה שחייבת לעבור לילדים ולנכדים". ואז הוא מוסיף את המשפט שמסכם את התקווה שלו: "היום אני חושב שדבר כזה לא יכול לקרות. אנחנו עם מיוחד. היום יהודים לא יירו על יהודים".

לא כל מי שהיה על האונייה יצא בלי צלקת. ישראל סנדר, לוחם אצ"ל שברח מהבית ברומניה בגיל 16 והצטרף לבית"ר, היה על סיפון האלטלנה כשהיא הופגזה, ושרד. "הוא לא דיבר הרבה על ההפצצה עצמה, אבל סיפר שאיבד חברים", מספרת בתו, אריאלה סנדר בירון. שבוע אחרי שגויס לצה"ל הוא נפצע קשה בקרב בלטרון, ובטעות חשבו שנספה. במשפחתו ישבו עליו שבעה, עד שדוד שלו פגש אותו באקראי ברחוב וכמעט התעלף בעצמו.

מהצד השני של המתרס עמד בנימין בובש, איש חיל הים שקיבל את המשימה להטביע את האונייה בלב ים, במקום שהוא עצמו לא ידע לאתר בדיוק. "בזמן ששמר על הספינה ניגש אליו מנחם בגין וביקש מזכרת, וסבא שלי סירב, כי לא זיהה אותו", מספר נכדו, יניב סימון. בובש, שהיה גם צלם חובב, תיעד את האונייה בתמונות שנחשבות לצילומים האחרונים שלה לפני הטבעתה. "בזמן אמת הוא לא הבין את גודל האירוע", אומר סימון.

איתור השרידים לא היה פשוט. חיפושים קודמים אחרי האונייה, שנעשו באמצעות רובוט תת ימי משוכלל ויכולת צילום בעומקים גדולים, נכשלו במשך שנים בגלל ליקויים בתיעוד המקורי של מיקום ההטבעה. ביומן המבצעים של האונייה שגררה את אלטלנה נרשם נ"צ, אך היה חשד שהמידע לא היה מדויק, ואף שבן גוריון בעצמו הורה למסור מיקום שגוי.

מעבר לסיפורים האישיים, יש גם מי שמזהיר מלנצל את הגילוי לצרכים פוליטיים. "הלקח המרכזי הוא לא להשתיק דעות אחרות, ולא להפוך אנשים שחושבים אחרת מיד לטרוריסטים", אמרה טלי ליפשיץ, שאביה איתמר נורה למות בכפר ויתקין בזמן פריקת הנשק. גם לינור לנקין, נכדתו של אליהו לנקין, הביעה חשש: "כיום אין לנו אישיות כמו בגין שיכולה להרגיע את הרוחות ולהצהיר שמלחמת אחים לא תהיה".

ראש הממשלה נתניהו הודיע כי בכוונתו לפעול להעלאת שרידי האונייה מהמים, כנכס לאומי והיסטורי. בינתיים המשפחות ממתינות לראות אם הפעם אכן יעלו את מה שנשאר מהאלטלנה, אונייה שהפכה לאחד הסימבולים הכואבים ביותר בתולדות הקמת המדינה.