שישה חודשים אחרי שארצות הברית וישראל תקפו את איראן בתקווה להפיל את המשטר החומייני, התוצאה הפוכה מכל תחזית. במקום קריסה והחלפת השלטון בממשלה פרו-מערבית, נותר באיראן משטר "מחוזק וקיצוני יותר", כך העריכה ברברה ליף, לשעבר עוזרת שר החוץ האמריקאי למזרח התיכון. המהלך שאמור היה לשנות את פני האזור, שינה אותו אכן, אך לא בכיוון שקיוו לו בוושינגטון ובירושלים.
מעבר לזירה האזורית, המלחמה הותירה גם צלקות עמוקות בקהילה האיראנית הענקית בארצות הברית, שמוצאת את עצמה קרועה יותר מתמיד בין תומכי ההתערבות למתנגדיה. אראזו ראשידיאן, פעילה מונרכיסטית ותיקה מלוס אנג'לס המזוהה עם הנסיך רזא פהלווי, שתמכה בזמנו בתקיפות בתקווה שיפילו את המשטר, מודה כיום בתסכול: "רצינו באמת שינוי משטר... עברו שישה חודשים, וזה לא הגיע לשם". לדבריה, בני משפחתה ואנשי הקשר שלה באיראן מדווחים על אקלים פחד מחודש והחמרה באכיפת חוקי חבישת הרעלה, כולל נשים שננזפות פומבית על לבושן ובעלי עסקים שנחקרים בחשד להפרת קוד לבוש. "עכשיו שהמלחמה קצת יותר שקטה, המשטרה החשאית מתחילה להתגייס מחדש", אמרה.
התקיפה הרחבה החלה ב-28 בפברואר 2026. ביום הראשון של המתקפה נהרג המנהיג העליון של איראן, עלי ח'אמנאי. איראן הגיבה בתקיפת בעלות בריתן של ישראל וארצות הברית ברחבי המפרץ הפרסי, וזמן קצר לאחר מכן נסגר מיצר הורמוז, אחד מנתיבי אספקת הנפט הקריטיים בעולם. דרך המיצר הצר עוברות בימי שגרה יותר ממאה ספינות ביום, המובילות כרבע ממסחר הנפט הימי העולמי. הסגירה שלחה גלי הדף לשווקי האנרגיה בכל העולם.
מאז, המלחמה לא הסתיימה. היא נעה במחזוריות מוכרת: פרץ לחימה, הפוגה זמנית, משא ומתן דיפלומטי, ואז קריסה מחודשת לאיומים ולתקיפות נוספות. כל פתח דיפלומטי שנפתח נסגר תוך זמן קצר בעקבות הפרות הסכם או איומים חדשים. מיצר הורמוז נותר במוקד העימות לכל אורך התקופה.
הנתונים היבשים מספרים סיפור של מלחמה רחבה בהיקפה. לפי נתונים שפורסמו, מאות מתקני גרעין ומתקנים צבאיים באיראן נפגעו, צה"ל וגורמים אמריקאים אישרו שימוש במטוסי קרב, טילים ומתקפות סייבר, כשמספר מתקפות הסייבר הגיע למאות ומספר פגיעות התותחנים לאלפים. זו לא הייתה מבצע מוגבל, אלא מלחמה אזורית של ממש עם תג מחיר כלכלי עולמי.
בזירה הכלכלית, איראן משלמת מחיר כבד. ארצות הברית והאיחוד האירופי הטילו החל מאמצע 2023 סבב אחרי סבב של סנקציות מחמירות, שפגעו קשות ביצוא הנפט האיראני ובמערכת הפיננסית של המדינה. גורמים כלכליים באיראן מעריכים שההאטה הכלכלית תימשך ותחריף, אך ההנהגה בטהראן מסרבת לכפוף את עצמה: היא דורשת הסרה מלאה של הסנקציות ומצהירה בגלוי שהיא ממשיכה בתוכנית הגרעין שלה, כאילו שש שנות מלחמה לא קרו.
גם בארצות הברית לא כולם מרגישים את המלחמה כהפסד. מחירי הדלק והתובלה עלו בעקבות המשבר, מה שהכביד על הצרכן האמריקאי, אך באותה נשימה תדלק את רווחי ענקיות האנרגיה והתחבורה. שוק האנרגיה האמריקאי הפך תנודתי במיוחד, כשכל התפתחות בחזית האיראנית מיתרגמת מיידית למחיר הדלק בתחנה.
מי שיצא מחוזק מהמערכה הזו, באופן פרדוקסלי, היא דווקא איראן עצמה. לפי הערכות, טהראן חיזקה את אחיזתה בזירות הסכסוך המוכרות, סוריה ועיראק, והרחיבה את מעורבותה בסיוע לחיזבאללה ולכוחות משמרות המהפכה. בזמן שארצות הברית נאלצה לצמצם את נוכחותה הצבאית באזור ולספוג ביקורת בינלאומית על ניהול הסכסוך, איראן הציגה את עצמה כשחקן מפתח שלא ניתן להתעלם ממנו במזרח התיכון.
התוצאה מציבה את מדינות ערב במבוכה. הן נדרשות כעת לגבש מחדש אסטרטגיות ביטחון מול איראן מתעצמת מצד אחד, ומול ארצות הברית שמעמדה נשחק מצד שני. מצרים, סעודיה וישראל עוקבות בדריכות אחרי ההתפתחויות ומבקשות לחזק את מנגנוני ההגנה האזוריים, במה שמעיד יותר מכל על כך שהאמון בהרתעה האמריקאית נסדק. מדינות המפרץ, ובראשן סעודיה, בוחנות בימים אלה מחדש את מדיניות הביטחון שלהן מול טהראן המתעצמת, על רקע החששות מהתגברות מעורבותה האזורית של איראן.
טראמפ עצמו, שבתחילת הדרך הבטיח סיום מהיר ומכריע למלחמה, מודה כעת בפומבי שאין לו כל תחושת דחיפות לפתור את הסכסוך, שלא לדבר על אפשרויות טובות על השולחן. מהצהרות בוטחות על ניצחון מהיר, המסר שמגיע היום מהבית הלבן הוא של המתנה סבלנית מול מציאות שלא זזה בכיוון הרצוי. שש שנות תכנון הפכו לשישה חודשים של קיפאון יקר, בעוד איראן ממשיכה לבנות את הכור.
השבוע איימה וושינגטון בצעדים נוספים, כאשר שר האוצר האמריקאי סקוט בסנט הודיע שהם יכוונו לרשת מורכבת שבנתה איראן כדי לעקוף את הסנקציות הרחבות המוטלות עליה. אלא שההכרזה המצופה של טראמפ על מה שכונה "יום הדין הכלכלי" הותירה רבים מאוכזבים, אחרי שוושינגטון החליטה בסופו של דבר להימנע מהטלת צעדים גדולים חדשים, ובמקום זאת התמקדה בהרחבת האכיפה של הסנקציות הקיימות. איראן מצדה הבהירה שהיא מסוגלת להשיב מכה תמורת מכה, ואיימה בתקיפות מורחבות נגד יצרניות נפט אזוריות ומדינות אירופה, ואף רמזה על חימוש תוכניתה הגרעינית.
בשלב זה אין סימן לפתרון באופק. מיצר הורמוז נותר נקודת תורפה גלובלית, איראן לא מוותרת על הגרעין, והסנקציות רק מעמיקות את המשבר הכלכלי בלי לשבור את ההנהגה בטהראן. המזרח התיכון שינה את פניו בחצי השנה האחרונה, אך לא בדרך שמישהו בוושינגטון תכנן.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה