סיפור שנשמע כמו תסריט קולנועי התגלה כמציאות של ממש בלב מבצע "שאגת ארי" בדרום לבנון. אח ואחות מצור הדסה, המשרתים באותה יחידה, שיתפו פעולה בשטח ובחמ"ל המודיעין ובכך מנעו התנגשות שעלולה הייתה לעלות בחיי לוחמים מסיירת גולני.
סמל א', לוחם ביחידה הרב-ממדית "רפאים", שכב באותן שעות בעמדת צלף בכפר קנטרה. הוא הגיע ליחידה מתוך רצון לשלב בין יכולות טכנולוגיות שרכש לבין פעילות שטח, והפך שם למומחה באיומים טכנולוגיים ובצליפה. כמה קילומטרים מאחוריו ישבה אחותו הגדולה, סגן ע', קצינת מודיעין באותה היחידה.
"סמל א' זיהה מעמדת הצלף שלו תנועה חשודה באיתור", מספרת ע' בריאיון. "הדלקה של אורות, תזוזה של וילון, פתאום אור אדום שעולה ויורד. הוא פתח עמדה נוספת בסמוך כדי שיוכל להמשיך ולעקוב אחרי התנועה הזאת, ועשה את זה במשך כמה שעות, גם ביום וגם בלילה".
א' עצמו מתאר את הרגע שבו הבין שעליו לפעול מהר: "חשבתי עם עצמי איך אני גורם למודיעין לדעת את זה הכי מהר. אז ישר כמובן התקשרתי לאחותי. הסברתי לה את כל העניין, חפרתי לה כל הלילה, היא לא ישנה בגללי".
המידע המדויק שהעביר א' מהשטח הגיע ישירות לשולחן העבודה של אחותו, שיצאה מיד למרוץ נגד הזמן כדי לאמת את החשד. "ייאמר לזכותו שהוא באמת כתב את כל השעות הכי מדויק שאפשר וכמה שיותר מפורט", היא מספרת בגאווה. "ניסינו באמצעים מודיעיניים לאשש את המידע שהוא הביא. וברגע שידעתי לחתום לו במאה אחוז שהאיתור הזה מאויש, החלטנו לתקוף אותו".
בזכות ההתעקשות של האח ושיתוף הפעולה עם אחותו, הותקף המבנה החשוד והושמד. רק בדיעבד התברר גודל ההישג: סיירת גולני הייתה אמורה להיכנס בדיוק לאותו מבנה. "אני לא רוצה לדעת מה היה קורה אם הם היו נכנסים להיתקלות שם", אומרת ע'.
מעבר לאירוע הספציפי, השירות המשותף מייצג עבור השניים סגירת מעגל אישי שמתחיל שנים לפני הכניסה ללבנון. ע', הגדולה מא' בשלוש שנים, מספרת: "מי חשב שתהיה מלחמה, ומי חשב שאני אתמרן עם אח שלי? הוא יד ביד איתי מהשנייה שהתגייסתי ועוד הרבה לפני. אפילו בבסיס ההכשרה הראשון, הוא היה זה שאימן אותי לבוחן הכושר כדי שאני אצליח לעבור את כל הספורט והדברים האלה".
השירות באותה יחידה ובאותה גזרה מייצר עבור השניים רגעים נדירים שמעטים זוכים להם בזמן מלחמה. ע' הפכה לדמות של "אמא של הפלוגה" גם עבור א' וחבריו. "זה הכי פריווילגיה", היא אומרת, "כי בסוף אם אני מתגעגעת, זה שנייה למצוא את האישורים, להיכנס להביא לו חיבוק או לשבת לדבר על כוס תה, שאיכשהו עם כל הבוץ בפנים הוא עדיין מצליח להכין טוב". א' משיב לה: "היא דואגת לכולם, ואני במיוחד שם בראש הרשימה שלה, אז תמיד כיף".
עבור ההורים בצור הדסה, העובדה ששני ילדיהם נמצאים בלב זירת הלחימה בלבנון אינה פשוטה, אך הידיעה שהם שומרים אחד על השני מקלה במעט. "זה ראש שקט להורים שיש מישהו שאנחנו דואגים אחד לשנייה תמיד", מסבירה ע'. "גם אם הוא לא עונה כמה ימים כי הוא בלי טלפון, אז זה רגע לעלות מולו בקשר ולמסור לו שאמא בדיוק עברה מבחן. זה חיבור שלא יכול היה להיות לנו אם לא היינו יחד".
הפעולה המשותפת של האחים ממחישה כיצד שיתוף פעולה בין חזית ועורף יכול להכריע רגעים קריטיים בשדה הקרב, ומזכירה כי מאחורי כל דיווח מודיעיני עומדים אנשים שנלחמים גם למען בני משפחתם.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה