העיתונאי, הבמאי ואיש הטלוויזיה הוותיק מנשה רז הלך לעולמו בגיל 80. רז, שנחשב לאחד הקולות והפנים המזוהים ביותר עם השידור הציבורי בישראל, מילא לאורך הקריירה שלו שורה ארוכה של תפקידי הגשה, עריכה וכתיבה ברדיו ובטלוויזיה, ופרישתו מהמסך לא הפחיתה מהמעמד שצבר בעולם התקשורת הישראלי.
רז נולד בגדרה באוגוסט 1946, לאביו אריה רז ששירת בצה"ל בדרגת אלוף משנה. הוא התגייס לעתודה האקדמית, ובמהלך לימודיו באוניברסיטה השתתף בקורס קריינים בקול ישראל. בהמשך עזב את העתודה והתגייס לגלי צה"ל, שם שירת ככתב צבאי, עורך ומגיש תוכניות, וכך החל את דרכו התקשורתית הארוכה.
לאחר שחרורו מצה"ל השלים רז את לימודיו בחוג למדעי המדינה ויחסים בין־לאומיים באוניברסיטה העברית, והצטרף לקול ישראל. בתחנה הגיש מגוון תוכניות, בהן מהדורות חדשות, תוכניות מוזיקה ומצעד הפזמונים העברי, והיה המגיש והמנחה הראשון של התוכנית המיתולוגית "שירים ושערים", תוכנית הספורט של רשת ב' שעלתה לשידור ב-1970 ושילבה דיווחים חיים ממגרשי הכדורגל עם שירים, לצד מגישים כמו גדעון הוד, אריה גולן ודניאל קרן.
בסוף 1972 עבר רז מהרדיו לטלוויזיה הישראלית, שנקראה בהמשך הערוץ הראשון. שם מילא במהלך השנים שורת תפקידים מרכזיים: היה כתב חדשות, עורך ומגיש "מבט לחדשות", כתב פוליטי וצבאי, ומגיש תוכניות הראיונות "מסיבת עיתונאים" ו"משחק השבת". לצד עבודתו העיתונאית האקטואלית, ביים רז עשרות סרטים דוקומנטריים בנושאים שונים, ובהם "האחת" על טייסת 201 במלחמת יום הכיפורים, ו"פרידה מסיני" על פינוי בסיסי צה"ל וחיל האוויר מחצי האי.
בשנת 1979 זכה רז בפרס כינור דוד על סדרת סרטים תיעודיים שביים על מצב בתי הסוהר בישראל. הסדרה הובילה להקמת ועדת קנת לבדיקת נושא הכליאה בארץ, אם כי רז עצמו אמר בדיעבד כי הוועדה, "כדרכן של ועדות", לא תרמה בסופו של דבר לשיפור המצב בבתי הכלא. במקביל לעבודתו האקטואלית והתיעודית, שירת רז במילואים בחיל האוויר, שם היה אחראי לתיעוד המבצעי של החיל, ולקח חלק בתיעוד מבצעים חשאיים, בהם העלאת יהודי אתיופיה לישראל דרך סודן, פעילות שנמשכה למעלה משלוש שנים והחומרים שנאספו בה סווגו בסיווג הגבוה ביותר.
ב-1999 פרש רז מרשות השידור ועבר לעסוק בתקשורת ובדוברות מחוץ לעולם העיתונות. הוא שימש דובר ויועץ תקשורת בכיר במפלגת המרכז, ולאחר מכן מונה למנכ"ל קרן גבריאל שרובר, ובהמשך ניהל את מערך התקשורת של חברת ImageSat. ב-2003, ימים ספורים לפני פרוץ המלחמה בעיראק, שב רז לעשייה העיתונאית וחזר למסך כמנחה וככתב בחברת החדשות של ערוץ 10, שם הגיש מבזקי חדשות ואת "חדר מצב".
מעבר לעבודתו העיתונאית, עסק רז גם בהוראה והעביר מניסיונו לדורות של סטודנטים לתקשורת, קולנוע וטלוויזיה, בהם באוניברסיטת תל אביב, במכללת ספיר ובמכללה למנהל. גם בשנותיו המאוחרות המשיך להשתתף בשיח הציבורי בענייני תקשורת, פרסם מאמרים באתר "העין השביעית" בנושאי אתיקה עיתונאית, ובינואר 2023 היה בין ותיקי רשות השידור שחתמו על קול קורא נגד מהלכי הממשלה בתחום השידור הציבורי.
עם היוודע דבר מותו, זרם גל ספדים מעולם התקשורת. איש היחסים הציבוריים רני רהב כתב עליו: "עיתונאי ואדם ישר ונפלא. יהי זכרו ברוך". גם בגוף השידור הציבורי "כאן חדשות" פרסמו הודעת אבל רשמית: "כאן חדשות אבלים על מותו של מנשה רז, עיתונאי, במאי ומגיש ותיק בשידור הציבורי, שהלך לעולמו בגיל 80. אנו משתתפים בצערם של בני משפחתו, חבריו ועמיתיו. יהי זכרו ברוך".
עם היוודע דבר מותו, רבים חוזרים כעת אל פוסט מצמרר שפרסם רז בעמוד הפייסבוק שלו בערב חג ראש השנה האחרון, שמקבל כעת משמעות מטלטלת. רז פתח את דבריו בקביעה "זה לא ייאוש... אלה הן עובדות, זאת מציאות חיינו", ותיאר תחושת מועקה כבדה: "קדרו קדרו פני השמיים ומסביב ייהום הסער". הוא כתב כי צמד המילים "שנה טובה" נראה לו "כמו לקוח מיקום אחר", ובסיום שיתף בתחושת חוסר אונים כלפי קרוביו: "בידי רשימה ארוכה של בני אדם אהובים שאני מוכן לתת את הנשמה שלי שתהיה להם שנה טובה, ואפילו לברך אותם לא הצלחתי". את הפוסט חתם במילה אחת: "סליחה".
רז מותיר אחריו אשתו ענת, ושלושה ילדים מנישואיו הראשונים לרינת רז: מאיה, הנשואה לשחקן מארק איווניר, מיכל ויונתן. הוא היה גם סבא לנכדתו דניאלה. פרטים על מועד הלוויה יימסרו בהמשך על ידי המשפחה.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה