פרופ' ירון זליכה, שמתמודד ברשימת המילואימניקים והכלכלית לצד יועז הנדל, מציג עצמו כלוחם הבלתי מתפשר ביוקר המחיה. במצע הכלכלי שפרסם לקראת הבחירות לכנסת ה-26 הוא מבטיח לפתוח את המשק לתחרות, לבטל מכסים ולפרק את כוחם של מונופולים ויבואנים בלעדיים. אלא שמי שבודק את הרקורד המקצועי שלו מגלה תמונה מורכבת הרבה יותר מההבטחות הנשמעות מהבמה.
המסר של זליכה פשוט: המשפחה הישראלית משלמת יותר מדי בגלל מונופולים, יבואנים בלעדיים, בנקים חזקים וממשלה שמשרתת קבוצות לחץ במקום את הציבור. חלק גדול מהאבחנה הזו נכון. ישראל אכן סובלת מריכוזיות, מחסמי יבוא, שוק מזון מרוכז ומחירי דיור גבוהים. השאלה המרכזית היא האם הכלים שהוא מציע באמת יפתרו את הבעיה.
מה קדם לזה
ב-11.9.2026 הודיעו יועז הנדל וירון זליכה על ריצה משותפת במפלגה חדשה שתתמקד בחובת גיוס לכולם וביוקר המחיה, לאחר שזליכה הודה כי טעה כשהסתייג בעבר מהנדל. ב-6.9.2026 פורסם סקר שבו הרשימה המשותפת שלהם עברה את אחוז החסימה וקיבלה 4 מנדטים.
בפרק יוקר המחיה זליכה מציע לבטל את כל המכסים ומכסות היבוא במזון, לפרק את מועצות הייצור בענפי החלב, הביצים והדבש, להגביל יבוא בלעדי ולהכריז על יבואנים בלעדיים בתחומי המזון, הפארם והקוסמטיקה כמונופולים. הוא גם מציע להילחם במיזוגים ולהקל על הגשת תובענות ייצוגיות נגד חברות גדולות. זו אינה תוכנית של הוזלה נקודתית, אלא ניסיון לשנות את מבנה השוק כולו. אלא שביטול מכס הוא רק תחילת הדרך: כדי שההוזלה תגיע בפועל לצרכן נדרשת גם תחרות בין יבואנים, בין רשתות ובין נקודות המכירה. בעיה נוספת שהמצע לא עונה עליה היא החקלאות המקומית: זליכה מבטיח לבטל הגנות על יבוא, אך לא מציג מנגנון פיצוי לחקלאים או הבטחת אספקת מזון בשעת חירום.
כאן נכנס הרקורד הבעייתי יותר. בשנת 2010 שכרה חברת פרטנר את זליכה להכנת חוות דעת כלכלית נגד המתווה להפחתה חדה בדמי הקישוריות, שהיו חלק מהרפורמה שהגבירה את התחרות בשוק הסלולר. זליכה טען בהמשך כי לא התנגד לתחרות אלא ביקש רפורמה רחבה יותר שתכלול גם את בזק והוט. זו טענה כלכלית לגיטימית, אך במבחן הציבורי התמונה פשוטה יותר: בזמן אמת, חוות הדעת שלו שירתה חברה שהתנגדה למהלך שנועד להוזיל את מחירי הסלולר לצרכן.
מקרה נוסף התרחש ב-2017, כאשר זליכה כתב חוות דעת עבור חברת מלט הר טוב, ובה תמך בהטלת היטל על יבוא מלט זול מחו"ל. הוא טען אז שהייבוא נעשה במחירי היצף ועלול למחוק את המתחרה המקומית הקטנה ולחזק דווקא את נשר. מלט הר טוב לא הייתה מונופול אלא מתחרה קטנה, ועדיין מבחינת הצרכן ההמלצה הייתה להגביל יבוא, בדיוק הכלי שזליכה מבטיח כיום לבטל בענפי המזון והצריכה. זו אינה הוכחה לכך שזליכה "בעד מונופולים", אבל זו סתירה שקשה להתעלם ממנה: על הבמה הפוליטית הפתרון תמיד הוא פתיחת שוק, אך בחוות דעת מקצועית ללקוח ספציפי התמונה נעשית מורכבת יותר.
הבטחת הדגל של זליכה היא הורדת המע"מ מ-18% ל-17% כבר בשנה הראשונה, ובהמשך הפחתה הדרגתית עד לשיעור של 12%. במקביל הוא מציע להקטין את נטל מס ההכנסה, לבטל את מס היסף ולקבוע תקרת מס שולית של 40%, כולל ביטוח לאומי ומס בריאות. מדובר בהבטחות אטרקטיביות, אך הורדה של שש נקודות אחוז במע"מ אינה תיקון קוסמטי, אלא ויתור על מקור הכנסה מרכזי וקבוע של המדינה. זליכה מציע לממן את התוכנית מביטול הטבות מס לחברות גדולות, הפסקת סובסידיות למונופולים וביטול משרדים מיותרים, אך המצע אינו מפרט כמה כסף יניב כל סעיף או מה יקרה אם חלק מהחיסכון לא יתממש. בנק ישראל העריך את עלות הטבות המס לחברות רב-לאומיות בכ-6 מיליארד שקל בשנה, אך הדגיש שהן גם נועדו לשמור על אטרקטיביות המשק להשקעות.
בתחום הבנקאות זליכה מציע להקים בנק פרטי חדש במימון משותף עם המדינה ובניהול של בנק מחו"ל, לחייב את הבנקים לשלם ריבית על כספים בעו"ש ולהעביר את הטיפול בתלונות הציבור מבנק ישראל לרשות להגנת הצרכן. הניסיון הקרוב ביותר לכך הוא בנק ONE ZERO, הבנק הדיגיטלי הראשון שקיבל רישיון מבנק ישראל מזה יותר מ-40 שנה. הבנק אמנם צבר כ-200 אלף לקוחות עד אמצע 2026, אך הפסיד כ-214 מיליון שקל ב-2025 ועוד 84 מיליון שקל במחצית הראשונה של 2026, וצפוי להגיע לרווחיות שנתית רק ב-2027. זהו שיעור חשוב להבטחה של זליכה: הקמת בנק חדש דורשת שנים של השקעה והון סבלני, והשאלה שהמצע לא עונה עליה היא מי ישלם את המחיר אם הבנק החדש לא יגיע לרווחיות בזמן.
בתחום הדיור המצע מציב יעד להורדת מחיר דירה ממוצעת לכ-120 משכורות ממוצעות, אך בלי פירוט על היקף שיווקי קרקע, היתרי בנייה או תשתיות. זליכה טען בעבר כי חמש שנותיו כחשב כללי באוצר, בין 2003 ל-2007, היו היחידות שבהן ירדו מחירי הדירות. בדיקה עיתונאית מצאה כי במהלך תקופת כהונתו דווקא עלה מדד מחירי הדירות ב-0.8%, וכי ירידות מחירים היו גם בשנים שקדמו לכהונתו. זליכה השיב כי התייחס למחירי הדירות ביחס לשכר.
מעבר לתוכנית הכלכלית, עומדת גם שאלת הכוח הפוליטי. בבחירות 2021 קיבלה המפלגה הכלכלית החדשה כ-34,883 קולות ולא עברה את אחוז החסימה, ובבחירות 2022 ירדה ל-13,920 קולות בלבד, כ-0.29% מהקולות הכשרים. הפעם זליכה רץ במסגרת רחבה יותר לצד יועז הנדל, אך השאלה אם מצע כלכלי מפורט יספיק כדי להפוך לרפורמות בפועל, בלי כוח פוליטי משמעותי, נותרת פתוחה.
למה זה חשוב
המצע של זליכה נוגע ישירות בכיס של הציבור: הורדת מע"מ, ביטול מכסים על מזון ושינוי במבנה הבנקאות. אבל הפער בין ההבטחות לרקורד שלו בחוות דעת קודמות, לצד חוסר פירוט על מימון התוכנית, אומר שצרכנים בישראל צריכים לבחון בזהירות את הסיכוי שההבטחות האלה אכן יתממשו.
זליכה מביא לשיח הציבורי שפה כלכלית חדה וניסיון ממשי באוצר, ולא נרתע מלדבר על מונופולים, מכסים ובנקים, נושאים שפוליטיקאים רבים מעדיפים לעקוף. אך בין ההבטחות לרקורד נפער פער שלא ניתן להתעלם ממנו, והבוחר שמעוניין לדעת אם מדובר בתוכנית ישימה או בעוד הבטחה על הנייר, יצטרך לשים את שתי הגרסאות זו מול זו.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה