תבוסת האופוזיציה: נתניהו טרם ניצח, אך גוש השינוי התרסק

לילה של אופוריה הפך תוך שעות בודדות לבוקר של הלם צונן. גוש השינוי, שיצא לבחירות עם מערכת בחירות מושלמת, סיים את הספירה בלי רוב יהודי ובלי שום סיכוי ריאלי להקים ממשלה. תוצאות האמת שזורמות מאז הבוקר מצביעות על תמונה אחת ברורה: נתניהו עדיין לא ניצח, אבל הגוש שהתיימר להחליף אותו הובס בענק.

הפרשן הפוליטי עמית סגל תיאר את מה שקרה במילים חדות: "אני מסקר פוליטיקה מאז תחילת המאה. מעולם לא ראיתי מחנה שהתארגן לבחירות באופן כל כך מופתי, כל כך מאורגן, כל כך אנרגטי כמו גוש השינוי". לדבריו, הסכמי העודפים היו למופת, מערך הטיסות מחו"ל לא היה כמותו, ובכל זאת התוצאה הסופית כמעט זהה למספר המנדטים מהבחירות הקודמות. "הדמוגרפיה הביסה את האנרגיה", קבע סגל.

מה קדם לזה

ב-27.10.2026 דיווחנו שגל הסקרים האחרון הצביע על כך שברוב המדגמים גוש האופוזיציה מוביל על גוש הימין הדתי. ב-16.10.2026 דיווחנו שאביגדור ליברמן הצהיר כי ישראל ביתנו לא תתמוך בממשלת מיעוט ולא תשב בממשלה בראשות בנימין נתניהו. ב-20.10.2026 דיווחנו שבני גנץ הודיע כי לא יתמודד בבחירות הקרובות, לאחר שבסקרים שפורסמו סביב אותו מועד הפער בין הגושים נע בין תיקו לבין יתרון קל לאיזנקוט.

לפי סגל, גם המסר של גוש השינוי נכשל. הציבור הישראלי לא השתכנע שהמלחמה הייתה ניצחון מוחלט, אבל גם סירב לקנות את הטענה ההפוכה, שמדובר בכישלון מוחלט. הוא סלד מההשתמטות החרדית מהשירות הצבאי, אבל לא ראה בממשלת מיעוט הנשענת על סרבנים ואנטי-ציונים פתרון ראוי. "הוא נגעל משירת 'בשלטון הציונים אין אנו מאמינים', אבל הזדעזע משירת 'בילאדי בילאדי' במטה המשותפת", הסביר סגל.

בתוך גוש השינוי עצמו שוררת תחושת תדהמה. "איך זה קרה לנו?", שואלים שם לפי הדיווחים, כשכבר מכים על חטא על הקמפיין, על שנות האופוזיציה הארוכות ועל הציפיות המוגזמות שנבנו. כל שיחות הניצחון ותיאומי המהלכים שתוכננו לאורך הלילה בוטלו, וכולם המתינו בלילה לתמונת המצב הסופית. "המספרים נראים רע", הודו גורמים בגוש, "ונתניהו עוד יכול איכשהו להגיע ל-61".

חבר הכנסת ולדימיר בליאק, מהנבחרים בכנסת ה-26, סיכם את הלילה בציוץ רווי אכזבה: "בוקר מורכב. אני מאמין שהתמונה עוד תשתנה לטובה. נתתי הכול, בכנסת ובקמפיין. לצערי, זה לא הספיק. עוד יהיה זמן לסיכומים. כעת, למרות האכזבה, אני מבקש להביט קדימה. בהצלחה רבה לחבריי ולשותפיי שנבחרו לכנסת ה-26. תעשו החלטות אמיצות".

סגל הצביע על מהפך דרמטי במעמדו של נתניהו בין סגירת המדגמים לגילוי תוצאות האמת. בלילה עצמו נראה היה ברור שיו"ר הכנסת יודח, ושבכל מקרה תוקם ממשלת מיעוט בראשות גדי איזנקוט. אבל לפי הקריטריונים שאיזנקוט עצמו הציב, איבדה אפשרות כזו את הלגיטימיות שלה: היא תצטרך תמיכה אקטיבית של הרשימה המשותפת, ולדברי סגל, "אין שום סיכוי בישראל של אחרי שבעה באוקטובר שבקואליציה אחת יישבו לאורך זמן שישה בני משפחה מדרגה ראשונה של נרצחים בידי חמאס עם חברי כנסת שמסבירים שמדובר בכלל בארגון צדקה".

סגל השווה את המהלך הצפוי של נתניהו לזה של משה דיין מול הערבים בשעתו: פנייה שקטה למחנה היריב עם מסר ברור, "זה הטלפון שלי, אתם מוזמנים להתקשר". לדבריו, ליברמן, בנט ואיזנקוט ניצבים כעת בפני "דילמה מהגיהנום": ללכת לעוד סבב בחירות שאליו כבר לא ינהרו הישראלים מחו"ל, לנסות לחבור לגוש נתניהו בתנאים קשים תוך נטישת התחייבויות בחירות, או להתחנן לתמיכת רע"ם והמשותפת, ששיכורות ניצחון.

בתוך גוש השינוי כבר מסתמן מי עשוי להכריע את הכיוון. ליברמן, שלמרות שהגיע עם פחות מעשרה מנדטים צבר כוח עצום כלשון המאזניים, מסמן לפי הדיווחים את האפשרות השלישית, בניסיון לשפר עמדות ולתבוע לעצמו את הנהגת הגוש. כל שאר השחקנים ממתינים כעת למוצא פיו, בטענה שיותר מכל אדם אחר הוא זה שיכריע לאן פונה גוש השינוי מכאן.

סגל הוסיף התייחסות מעניינת לגבי מה שהוא כינה "הגוש השלישי", שלאורך מערכת הבחירות חיפשו בו את גנץ, ארדן, וינטר, זליכה וטרופר. "כולם קרסו, התאדו או נעלמו", אמר. לדבריו, מסתבר שגוש האחדות האמיתי היה דווקא המפלגות הערביות, שההצבעה ההיסטרית וההיסטורית שלהן, בשיעורים שעוד ידרשו בדיקה מעמיקה, ריסקה את החלומות של שני הצדדים להגיע ל-61 מנדטים.

למה זה חשוב

לפי הכתבה, עומדות על הפרק שלוש אפשרויות בלבד: ממשלה בתמיכת המפלגות הערביות, ממשלת אחדות רחבה, או סבב בחירות נוסף. כל אחת מהן אומרת עוד חודשים של אי יציבות פוליטית בישראל, מה שמשפיע על קצב קבלת ההחלטות הכלכליות והביטחוניות שהציבור ממתין להן.

בשלב זה, עם המספרים עדיין נזילים, עומדות על הפרק שלוש אפשרויות בלבד: הקמת ממשלה בתמיכת המפלגות הערביות, הליכה לממשלת אחדות רחבה, או גרירה לסבב בחירות נוסף שבו כוחו של גוש השינוי עלול להישחק עוד יותר. ההחלטה, כך נראה, תתקבל בשבועות הקרובים, ותלויה בראש ובראשונה במהלכיו של ליברמן.