ישראל בלי ממשלה: נתניהו עשוי לחזר אחרי בנט או ליברמן

ישראל התעוררה הבוקר למציאות פוליטית סבוכה. תוצאות האמת בבחירות לכנסת ה-26 ממשיכות להתעדכן, ואף אחד מהגושים לא מגיע בשלב זה ל-61 מנדטים. התוצאה: אף אחד לא יודע מי יקים את הממשלה הבאה, ושלושה תרחישים דרמטיים עומדים על הפרק במקביל.

המהפך שהתרחש הלילה הפך את התמונה על פיה. ראשי גוש השינוי, שציפו לנצח לפי המדגמים, מצאו את עצמם בבוקר שאחרי במקום הלא נכון לגמרי. מי שהיה אמור להוביל, הפך למובל. מפלגת הליכוד התבררה כגדולה ביותר בכנסת, וגוש נתניהו מוביל כל עוד המפלגות הערביות לא נספרות כחלק מהבלוק של גדי איזנקוט, נפתלי בנט, יאיר גולן ואביגדור ליברמן.

צילום: נפתלי בנט

יו"ר ישר! גדי איזנקוט נשא "נאום ניצחון" מוקדם מדי אתמול בלילה, עוד לפני שהתברר שהמרחק בין הסקרים לתוצאות האמת מתעתע כרגיל. הבוקר השתרר קיפאון תקשורתי מוזר בגוש: רוב ראשי המפלגות שמרו על שתיקה רועמת, ואפילו פגישת תיאום דחופה לא נקבעה ביניהם.

לתוך הוואקום הזה נכנס דווקא הסמן השמאלי המובהק של הגוש, יו"ר הדמוקרטים יאיר גולן. הוא הציע פומבית לשותפיו הפוליטיים "לחשב מסלול מחדש" ולספור את רע"ם והרשימה המשותפת כחלק מהגוש כדי להכריז על ניצחון. גולן כתב ברשת X בלשון נחרצת: "נתניהו הפסיד. אני יודע לספור עד 120. תמונת המציאות חייבת ללמד אותנו לקח אחד: אין לנו עתיד כאן אם לא נפסיק לפחד ואם לא נפסיק עם הגזענות. אסור לנו לקבל יותר את החלוקה הגזענית של נתניהו בין קולות יהודיים לקולות ערביים".

גולן הוסיף קריאה ברורה להקמת ממשלה עם שתי המפלגות הערביות: "יש לנו רוב. יש לנו אחריות. ויש לנו הזדמנות להקים ממשלת שינוי בשותפות עם אזרחי ישראל הערבים. ממשלה שתשרת את כל אזרחי ישראל". הקריאה הדרמטית, לפי הדיווחים, נפלה על אוזניים אטומות בקרב שאר ראשי הגוש, שאינם מתכוונים להקים קואליציה עם שתי המפלגות הערביות גם יחד. אם הייתה אפשרות להקים ממשלה עם רע"ם בלבד כדי להשלים ל-61 מנדטים, המצב היה שונה לגמרי, אבל שיתוף פעולה עם כל המפלגות הערביות, כולל בל"ד ותע"ל בראשות אחמד טיבי, נחשב למשימה בלתי אפשרית מבחינת רוב ראשי הגוש.

מבחינת ראש הממשלה נתניהו, האפשרות הראשונה על השולחן היא הרחבת גוש הימין. נתניהו עשוי לפנות לנפתלי בנט או לאביגדור ליברמן בניסיון לצרף אחד מהם לממשלה בראשותו ולהשלים את החסר במנדטים. אפשרות נוספת שנבחנת היא גיוס עריקים ממפלגות יריבות, מהלך שבו נתניהו לא יצטרך הסכמה עם מפלגה שלמה אלא רק מספר מספיק של חברי כנסת שיהיו מוכנים לחצות קווים.

צילום: אביגדור ליברמן

אופציה שלישית, הפעם ברמה הלאומית ולא רק בתוך גוש אחד, היא הקמת ממשלת אחדות רחבה. עבור ראשי גוש השינוי זו עשויה להיות האופציה הריאלית היחידה שנותרה בידם, אחרי שהתהפכו היוצרות. המהלך יחייב אותם להפר את הבטחת הבחירות המפורשת שלהם: "לא נשב עם נתניהו". לא ברור בשלב זה אם ממשלת אחדות כזו תכלול רוטציה בראשות הממשלה, שכן הדבר תלוי בתוצאות הסופיות שעוד ייקבעו.

מול כל זה עומדת שאלה לא פשוטה: האם עדיפה דווקא מערכת בחירות נוספת, שבה ייתכן שנתניהו יצליח להגיע ל-61 מנדטים נקיים, על פני ממשלת אחדות כפויה שתפרק את כל מה שהובטח לבוחרים? זהו בדיוק התרחיש שאף אחד מהמחנות לא רוצה בו, אך שניצב כסיכון ממשי אם המשא ומתן הקואליציוני ייתקע בשני הצדדים. ישראל כבר הכירה מצב דומה בשנת 2019, אז ניסיונות הרכבת הממשלה הסתיימו ללא הכרעה והובילו למערכת בחירות נוספת.

בינתיים ספירת הקולות נמשכת, וכל שינוי במפת המנדטים עלול להשפיע מיידית על כל המשא ומתן. אם התמונה הנוכחית תישמר, המפתח להרכבת הממשלה הבאה עשוי להימצא דווקא בידי מפלגות קטנות שיכריעו אם להצטרף לאחד הגושים או להשאיר את שניהם תקועים ללא רוב. בשעות ובימים הקרובים צפויה אופציית ממשלת האחדות לעלות לסדר היום הפוליטי, הן אצל נתניהו והן בקרב ראשי גוש השינוי.