חמישה ימים. זה כל מה שלקח לצוערי אגף התקשוב בבה"ד 7 כדי להרים משתי מערכות מבצעיות חדשות, מהרעיון ועד למוצר שעובד בפועל. השתיים, שקיבלו את השמות "רוז" ו"גלילאו", נבנו במסגרת התרגיל המסכם של ההשלמה בבית הספר.
מדובר לא בתרגיל אקדמי שנשאר על הנייר. המערכות מיועדות לשימוש מבצעי של ממש: "רוז" תשרת את צה"ל, ו"גלילאו" תיועד לטובת מערכות הביטחון. כלומר, מה שהצוערים בנו בחדר תוך כמה ימים, עתיד להגיע בפועל לשטח.
אבל הסיפור לא נגמר בבנייה. ברגע שהמערכות עלו לאוויר, הצוערים כבר נדרשו להגן עליהן. לא תרגיל בתיאוריה, אלא התמודדות עם איומים אמיתיים שמחכים לכל מערכת מבצעית בעולם האמיתי.
בין האיומים שהם נדרשו להתמודד איתם: תקיפות סייבר שמנסות לחדור למערכת, מיקרופונים שתולים שנועדו לצותת, ואפילו משהו בשם "פצצת פליירים", איום שדורש מענה מהיר ויצירתי לא פחות מהבנייה עצמה.
וזו בעצם הנקודה המרכזית בתרגיל: לא רק ללמד לתכנת ולהקים מערכת, אלא לחיות את המציאות שמחכה לצוערים ברגע שהם יתפקדו בשטח. כל זה קורה דרך מסך ומקלדת, אבל ההשלכות הן מבצעיות לגמרי.
בה"ד 7 ידוע כבית הספר המרכזי של אגף התקשוב, שם מתעצבים אנשי ונשות המקצוע שאחראים בהמשך על מערכות הקשר, הסייבר והטכנולוגיה של צה"ל. התרגיל המסכם נחשב לאחד השלבים המשמעותיים בהכשרה, כי הוא מדמה בצורה הכי קרובה שאפשר את מה שמחכה לצוערים בעולם האמיתי.
העובדה ששתי המערכות שלמות מוכנות לשימוש מבצעי, ולא נשארות כתרגיל פנימי, אומרת משהו על רמת הביצוע הנדרשת. זה לא "פרויקט גמר" שנגנז במגירה. זה מוצר שמישהו בצד השני כבר מחכה לקבל.
מעבר לתכל'ס הטכנולוגי, יש כאן גם מסר ברור: בעולם שבו איומי סייבר הם חלק בלתי נפרד מהיומיום הצבאי, אי אפשר ללמד בנייה בלי להלחם מייד גם על ההגנה. הצוערים שחיו את זה בפועל, ייצאו עם הבנה הרבה יותר מעמיקה ממה שכל שיעור תיאורטי יכול לתת.
בשורה האחרונה, אם יש משהו שהתרגיל הזה ממחיש, זה שהדרך מהלימודים לשטח בתחום התקשוב והסייבר הצבאי התקצרה מאוד. חמישה ימים בין רעיון למערכת מבצעית הם קצב שגם בחברות הייטק אזרחיות נחשב מהיר.
יחידות אגף התקשוב ימשיכו להשתמש במערכות "רוז" ו"גלילאו" בפעילות השוטפת, כאשר ההגנה מפניהן נותרת משימה מתמשכת ולא חד פעמית.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה