"רוצחת הפטריות" ערערה על הרשעתה - וספגה מאסר עולם ללא שחרור

ארין פטרסון, שכונתה בתקשורת האוסטרלית "רוצחת הפטריות", ניסתה לבטל את הרשעתה ברצח שלושה בני משפחה. התוצאה הפוכה לחלוטין ממה שקיוותה לה: בית המשפט העליון במדינת ויקטוריה דחה את ערעורה, וקיבל במקביל את ערעור התביעה שדרשה להחמיר את עונשה.

פטרסון הורשעה ברצח דון וגייל פטרסון, הוריו של בעלה לשעבר, ושל הת'ר וילקינסון, קרובת משפחה נוספת. היא הורשעה גם בניסיון לרצוח את איאן וילקינסון, בעלה של הת'ר, ששרד את הארוחה הקטלנית לאחר שבועות ארוכים של אשפוז. כל הקורבנות הורעלו בארוחה שהכילה פטריות רעילות, שאותה הכינה והגישה להם פטרסון בעצמה.

בגזר הדין המקורי, שניתן בספטמבר 2025, נגזרו עליה שלושה מאסרי עולם בגין הרציחות ו-25 שנות מאסר נוספות בגין ניסיון הרצח. השופט שגזר את העונש אז קבע כי תוכל להגיש בקשה לשחרור על תנאי לאחר 33 שנות מאסר, מה שהיה מאפשר לה לצאת מהכלא בשנת 2056, כשתהיה בת 82.

התביעה לא השלימה עם הקלה זו וערערה על גזר הדין. התובעים טענו כי העונש אינו הולם את חומרת המעשים, והדגישו את התכנון המוקדם שקדם לארוחה הקטלנית, את קשרי הדם בין פטרסון לקורבנות, ואת העובדה שמעולם לא הביעה חרטה. לשיטתם, מדובר בפשעים מהקטגוריה החמורה ביותר שאין מקום להשאיר בצידם פתח לשחרור עתידי.

שלושת שופטי בית המשפט לערעורים קיבלו את עמדת התביעה במלואה. השופט סטיבן מקליש, שכתב את פסק הדין, קבע כי מעשיה של פטרסון כללו "סדרה מתוחכמת של מעשי הונאה", ובהם שקר בדבר מחלת סרטן שבה כביכול לקתה, השמדת ראיות ותכנון קפדני של הארוחה הרצחנית. הוא הוסיף וקבע כי יש לגנות בחומרה המרבית את "הפרת האמון האכזרית" שבה נהגה כלפי בני משפחתה, ולכן אין מקום לאפשר לה שחרור על תנאי בעתיד.

לצד ערעור התביעה, ניסתה גם פטרסון לפעול בכיוון ההפוך ולהביא לביטול ההרשעה כליל. עורכי דינה העלו שבע טענות שונות לפגמים בהליך המשפטי, אך בית המשפט הסכים לדון רק בשתיים מהן, ודחה את היתר מבלי לקבל אותן כבסיס לדיון. אחת הטענות המרכזיות נגעה לכך שחברי חבר המושבעים התאכסנו במהלך המשפט באותו מלון שבו שהה עד משטרתי מרכזי בתיק, עובדה שההגנה טענה כי פגעה בתקינות ההליך. השופטים קבעו כי לא הוכח שהדבר השפיע בפועל על הכרעת המושבעים. טענה נוספת, שעסקה בקבילות נתונים מהטלפון הנייד של פטרסון כראיה, נדחתה גם היא.

במהלך הדיונים עלתה גם סוגיית תנאי הכליאה החריגים שבהם מוחזקת פטרסון. היא שוהה במרכז הכליאה לנשים דיים פיליס פרוסט שבמערב מלבורן, באגף מאובטח ברמת ביטחון מרבית, ושוהה בבידוד במשך כ-22 עד 24 שעות ביממה בשל הפרסום הרב סביב הפרשה והחשש לביטחונה. על פי הטענות שהועלו, ארוחותיה מועברות דרך פתח בדלת התא, הגישה שלה לאוויר הפתוח מוגבלת מאוד והיא מורשית לתקשר עם אסירה אחת בלבד, שהורשעה בעבירת טרור. השופט שגזר את עונשה המקורי התחשב בתנאים אלה כאשר הותיר לה אפשרות לשחרור מוקדם, אולם התביעה טענה כי תנאי הכליאה נבדקים ונעדכנים מדי חודש, ואין בהם כדי להצדיק הקלה בעונש. בית המשפט לערעורים קיבל את עמדת התביעה גם בנקודה הזו.

פטרסון עצמה בחרה שלא להגיע פיזית לאולם בית המשפט לשמיעת פסק הדין, וצפתה בהקראתו באמצעות שיחת וידאו ממתקן הכליאה. היא נותרה חסרת הבעה כאשר השופט הכריז כי תבלה את שארית חייה מאחורי סורג ובריח, בניגוד חד להתנהגותה במשפט הרצח המקורי, שבו נראתה בוכה ומפגינה רגשות. בדיוני הערעור שמרה על איפוק מוחלט, ורק לעיתים נראתה מנידה בראשה כאשר התביעה הציגה את טענותיה.

כעת נותרו בפני פטרסון אפשרויות משפטיות מצומצמות בלבד. היא עשויה לנסות להגיש ערעור נוסף לבית המשפט העליון של אוסטרליה, אך מומחים משפטיים מעריכים כי הרף להצלחה בהליך כזה גבוה מאוד. אפשרות נוספת, שנחשבת נדירה במיוחד, היא הגשת ערעור על בסיס ראיות חדשות ומשמעותיות שיוכלו להוכיח את חפותה. בהיעדר שינוי דרמטי כזה, פטרסון צפויה לבלות את שארית חייה בכלא, ללא כל אופק לשחרור.