בנט פסל ישיבה עם נתניהו, חרדים וערבים - ונשאר בלי רוב לממשלה

נפתלי בנט ממשיך להצהיר בכל הזדמנות שהוא בדרך להקים ממשלה ול"תקן את ישראל", אבל מאחורי ההצהרות הנלהבות מסתתרת בעיה חשבונית פשוטה שהוא מעדיף לא להתייחס אליה. הפרשן הפוליטי עמית סגל הצביע על הסתירה המרכזית: בנט התחייב בו-זמנית לא לשבת עם הערבים, לא לשבת עם החרדים ולא לשבת עם נתניהו. במילים אחרות, לפי ההתחייבויות שלו עצמו, אין לו שום דרך להרכיב ממשלה.

צילום: נפתלי בנט

סגל כתב בחריפות כי בנט "מתעלם באלגנטיות" מהעובדה שהתחייבויותיו הליבתיות סותרות זו את זו עד כדי שיתוק מוחלט. "לפי התחייבויותיו הליבתיות, לא לשבת ולא להישען על הערבים, לא לשבת ולא להישען על החרדים ולא לשבת עם נתניהו, אין לו שום ממשלה ושום כלום", כתב סגל.

מה קדם לזה

ב-29.10.2026 דיווחנו שגוש נתניהו הוביל עם 53 מנדטים מול 48 לגוש השינוי, כשהמפלגות הערביות קיבלו 19 מנדטים, ושבנט נפגש עם גדי איזנקוט כדי לבחון הקמת ממשלה חלופית. ב-30.10.2026 דיווחנו שבישראל ביתנו הבהירו כי לא ישבו בממשלה עם נתניהו, גם לא במסגרת ממשלת אחדות.

בפוליטיקה הישראלית, המתמטיקה הקואליציונית היא חוק ברזל. אם שחקן פוליטי פוסל מראש שלושה מחנות מרכזיים, הערבים, החרדים ומחנה נתניהו, הוא למעשה נשאר עם מספר מושבים מוגבל ביותר שממנו אי אפשר להרכיב רוב של שישים ואחד. זו לא שאלה של דעה אלא של חשבון בסיסי.

בנט עצמו ממשיך בינתיים במסע הסברה פומבי, מודה לבוחריו ומצהיר כי הוא פועל במרץ להקמת ממשלה. הוא גם קרא לתומכיו להתעלם מפרסומים בתקשורת, מהלך שמתפרש כניסיון להקדים תרופה למכה נוכח הביקורת ההולכת וגוברת על חוסר ההיתכנות המעשית של המהלך שהוא מציג.

הבעיה, כפי שמציג אותה סגל, היא לא רק טכנית אלא עקרונית. בנט בחר למצב את עצמו כאלטרנטיבה "נקייה" שלא תלויה באף אחד מהגושים הקיימים. זו אסטרטגיה שיווקית נוחה כל עוד היא נשארת בגדר סיסמה, אבל ברגע שמנסים לתרגם אותה למספרים בכנסת, היא מתפרקת.

סגל לא חוסך בביקורת וקורא לבנט להתמודד עם הסתירה בצורה ישירה. "יתכבד ויודיע על איזו הבטחה הוא מוותר, או שלא יבטיח הבטחות סרק", כתב. כלומר, לפי הניתוח, בנט חייב לבחור: לוותר על אחת משלוש הפסילות, או להודות שאין לו בכלל מסלול ריאלי להקמת ממשלה תחת ההתחייבויות הנוכחיות.

מי שמכיר את ההיסטוריה הפוליטית של בנט יודע שזו לא הפעם הראשונה שהוא נתפס כמי שמנסה לרבוע את המעגל. בעבר כבר הקים ממשלה שהסתמכה בפועל על תמיכת מפלגות ערביות, לאחר שהתחייב במערכת בחירות קודמת שלא לעשות כן. העובדה שהוא חוזר כעת על דפוס דומה של הבטחות שמתנגשות זו בזו מעוררת שאלות לגבי המשקל שיש לייחס להצהרות שלו מראש.

בינתיים, בנט נמנע מלהתייחס ישירות לביקורת ובוחר להמשיך במסר הכללי של "תיקון ישראל" מבלי לפרט כיצד בדיוק הוא מתכוון להרכיב רוב בכנסת תחת שלוש הפסילות שהציב לעצמו. הדבר מותיר את השאלה המרכזית פתוחה: האם מדובר באסטרטגיה פוליטית מחושבת שתתברר בהמשך, או בסיסמה ריקה שנועדה לצבור הדים תקשורתיים בלי כיסוי מעשי.

למה זה חשוב

כל עוד בנט לא מוותר על אחת משלוש הפסילות שהציב לעצמו, ישראל עלולה להישאר ללא ממשלה יציבה, מה שמשהה החלטות בנושאי ביטחון וכלכלה. חוסר הוודאות הפוליטית שנוצר מהפערים הקואליציוניים הדוקים עלול להוביל לסבב בחירות נוסף.

בשלב זה, כל עוד בנט לא מבהיר על איזו מההתחייבויות שלו הוא מוותר, הניתוח של עמית סגל ממשיך לעמוד ללא מענה: שלוש פסילות יחד שוות אפס קואליציות אפשריות. יהיה מעניין לראות אם וכיצד בנט יתייחס לסתירה הזו בהמשך הדרך, או ימשיך להתעלם ממנה "באלגנטיות" כפי שעשה עד כה.