התוצאות הרשמיות של הבחירות לכנסת ה-26 חושפות תמונה שאף סקר לא הצליח לצפות מראש. הליכוד נותר המפלגה הגדולה במדינה, אבל גוש נתניהו קרס מ-64 מנדטים ל-53 בלבד. במקביל, המפלגות הערביות עברו שינוי מרהיב מ-10 מנדטים ל-19, בעוד ש"ס ספגה מכה שאיש לא ראה מגיעה: ירידה דרמטית משנים עשר מנדטים לשישה בלבד.
מאחורי המספרים היבשים מסתתר סיפור הרבה יותר מורכב. בישראל הצביעו השנה 5,716,665 אזרחים, תוספת של יותר מ-922 אלף מצביעים לעומת 2022. שיעור ההצבעה זינק מכ-70.6% לכ-78%, הגבוה ביותר מזה שנים. המשמעות הפרקטית: מפלגה שרצתה לשמור על כוחה היחסי הייתה צריכה לגייס הרבה יותר קולות מאשר בפעם הקודמת, ומי שלא עשה את זה, שילם מחיר יקר.
הדוגמה הבולטת לכך היא דווקא הליכוד. המפלגה קיבלה 52,122 קולות נוספים לעומת 2022, אבל איבדה חמישה מנדטים וירדה ל-27. ההסבר טמון בחלקה היחסי מכלל הקולות הכשרים, שצנח מ-23.41% ל-20.52%. במילים אחרות, הליכוד התחזק במספרים מוחלטים, אבל כלל ציבור המצביעים גדל הרבה יותר מהר ממנו.
אם זה כואב להליכוד, אצל ש"ס מדובר ברעידת אדמה של ממש. מפלגתו של אריה דרעי איבדה גם מצביעים וגם מנדטים, ירידה מ-392,964 קולות ב-2022 ל-299,506 קולות בלבד השנה. בירושלים צנחה התמיכה מ-48,470 ל-41,794 קולות, באשדוד מ-18,254 ל-13,168, ובבית שמש מ-13,388 ל-9,081. ניתוח אלקטורלי שהועבר למערכת מצביע על פוטנציאל מצביעים של כ-430 אלף, מולו קיבלה המפלגה בפועל כ-300 אלף בלבד, פער עצום שמחייב בדיקה פנימית רצינית.
הפער הגדול ביותר נמצא דווקא בקרב מצביעים מסורתיים ודתיים, קהל שהיה אמור להביא לש"ס כ-115 אלף קולות, ובפועל סיפק לה רק כ-30 אלף. גם בקרב חרדים ספרדים בוגרי ישיבות נרשמה שחיקה מכ-190 אלף פוטנציאל ל-155 אלף בפועל. חלק מהקולות הלכו לעוצמה יהודית ולליכוד, חלק נמנע מהצבעה לגמרי, וכ-3,000 בוגרי ישיבות ספרדיות בחרו דווקא ברשימת "צבע שחור". השאלה אם מדובר במחאה על סוגיית הגיוס, באכזבה מהנהגת דרעי או בשינוי זהות פוליטי עמוק יותר, נותרת פתוחה.
מול ההתרסקות של ש"ס, יהדות התורה דווקא הצליחה לשמור על כוחה המלא, שבעה מנדטים, כפי שהיה גם ב-2022. המפלגה, שמאחדת תחת קורת גג אחת את דגל התורה הליטאי לצד אגודת ישראל החסידית, קיבלה 312,604 קולות. גם כאן היו קולות שלא הגיעו, כ-13 אלף מצביעים פוטנציאליים נמנעו מהצבעה, אלפים נוספים פנו ל"צבע שחור" ול"הציבור החרדי", אבל המבנה הפוליטי המאוחד של המפלגה חצה את המשבר בלי לאבד ייצוג, בניגוד חד לש"ס שהגיעה למערכת הבחירות הזאת מפוצלת ומוחלשת מבפנים.
סיפור מעניין לא פחות מגיע מכיוון ישראל ביתנו. אביגדור ליברמן הגדיל את מספר תומכיו ב-123,726 קולות, קפיצה של כמעט 58%, אבל זה תורגם למנדט בודד נוסף בלבד, משישה לשבעה. התופעה חוזרת גם אצל איחודי המפלגות: הרשימה המשותפת ורע"ם, יחד עם חד"ש-תע"ל ובל"ד שהתאחדו, קיבלו 837,400 קולות לעומת 511,399 ב-2022, זינוק של כ-64% שתורגם ל-19 מנדטים לעומת 10 בלבד בעבר. גם בגוש השמאל, האיחוד של העבודה ומרצ תחת הדמוקרטים הצליח לדחוף את מרצ מעבר לאחוז החסימה, מהלך שבפיצול היה כנראה מותיר אותה מחוץ לכנסת.
במקביל, מאות אלפי קולות פשוט נעלמו מחלוקת המנדטים. כ-307,899 קולות ניתנו לרשימות שלא עברו את אחוז החסימה, כאשר רשימת המילואימניקים של יועז הנדל וירון זליכה קיבלה לבדה כ-155 אלף קולות ונותרה בחוץ. בעולם החרדי, שתי רשימות קטנות, "צבע שחור מגן עולם התורה" ו"הציבור החרדי", קיבלו ביחד 21,868 קולות שלא הפכו לייצוג, כאשר הפער בין המנדט האחרון שהלך להסכם העודפים של ש"ס ויהדות התורה לבין המנדט שהוחמץ עמד על 4,922 קולות בלבד, הכרעה צמודה במיוחד.
העלייה הדרמטית בהצבעה הערבית ניכרת גם ברמת הערים. באום אל-פחם זינק שיעור ההצבעה מכ-38.3% לכ-79.8%, ברהט מכ-60.6% לכ-84.8%, ובנצרת מכ-48.3% לכ-73.5%. מדובר בשינוי שלא נראה דומה לו מזה שנים, ושינה את יחסי הכוחות בכנסת כולה.
למה זה חשוב
המספרים מראים שעלייה חדה בשיעור ההצבעה שינתה את מפת הכוח בכנסת גם בלי שינוי דעה אצל המצביעים הקיימים, מה שאומר שמפלגה יכולה לקבל יותר קולות בפועל ועדיין להיחלש. עבור הציבור החרדי והמזרחי המחיר הכבד שש"ס שילמה, לצד שימור הכוח של יהדות התורה, מעלה שאלה על עתיד הייצוג המפלגתי של ש"ס בבחירות הבאות. גם ההכרעה הצמודה על המנדט האחרון, בפער של אלפי קולות בודדים, ממחישה כמה כל קול בודד יכול לקבוע הרכב ממשלה.
כעת, כשהתמונה המלאה גלויה, השאלות הגדולות עוברות לזירה הפנימית: איך תתמודד ש"ס עם משבר האמון מול מצביעיה, והאם המגמה הערבית תימשך גם בבחירות הבאות או שהייתה תוצאה חד פעמית של מערכת בחירות יוצאת דופן.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה