ירוסלבה לויצקה, חסידת אומות העולם האחרונה שהתגוררה בישראל, הלכה לעולמה בחיפה. היא הייתה אמורה לציין בעוד חודשיים את יום הולדתה ה-92, אך לא זכתה לכך. סיפור חייה, שהחל כבר בילדותה בפולין הכבושה, נחתם הערב והותיר אחריו מורשת של אומץ נדיר.
לויצקה נולדה בשנת 1935 בפולין וגדלה עם אמה וסבה. כבר בהיותה בת שש בלבד, בעיצומה של השואה, החלה לסייע לסבה בהצלת יהודים. היא שימשה שליחה מטעמו והעבירה מזון ותרופות למי שהיו זקוקים להם נואשות, כשהיא עצמה עדיין ילדה קטנה.
בדצמבר 1942, כאשר הוקם גטו סגור בעיר זלוצ'ב, המשיכו הסב, בתו קטרזינה והנכדה ירוסלבה לסכן את עצמם למען יהודי העיר, עד לחיסול הקהילה היהודית באפריל 1943. ירוסלבה הקטנה הייתה נכנסת לגטו עם תיק בית הספר שלה, מתחמקת מעיני השומרים הגרמנים והאוקראינים, ומבריחה פנימה מצרכי מזון חיוניים.
המרחק מביתה של ירוסלבה לגטו עמד על כ-שני קילומטרים, ובכל פעם שיצאה לדרך הסתכנה בחייה. משפחתה גם סיפקה מזון לקבוצה של 25 יהודים שהסתתרו במרתפו של בית הרוס בעיר. "היה לי חשוב להביא אוכל לילדים שם", שיחזרה לויצקה בעדות שהותירה לפני כמה שנים. "בתיק הקטן של בית הספר הכנסתי בין היתר לחם ותפוחי אדמה. בגטו היה מפעל לסוכריות, אז הייתי לוקחת כמה לדרך חזרה".
היא המשיכה וסיפרה על חברתה היהודייה, שלה הייתה מעבירה בגדים משלה עוד לפני שנכנסה לגטו. "לא פחדתי מכלום", אמרה. "לחברים היהודים שלי לא היה מה לאכול, אז היה לי חשוב לדאוג להם".
בשנת 1989 הוכרו לויצקה, אמה וסבה רשמית כחסידי אומות העולם, על הסיכון העצום שלקחו על עצמם כדי להציל חיי אדם. שש שנים לאחר מכן, ב-1995, עלתה לויצקה לישראל, קיבלה אזרחות ישראלית והשתקעה בחיפה, שם חייתה שלושה עשורים ויותר. סיפור חייה תועד בספרה של מיה קלינגר-כהן, "רק סוכריות אדומות".
רק בינואר האחרון, חודשים ספורים לפני מותה, חגגו עשרות תלמידי בית הספר "בסמת" בחיפה את יום הולדתה בבית הדיור המוגן "בית גיל הזהב" שבשכונת קריית אליהו. התלמידים שרו לכבודה בעברית וברוסית והעניקו לה זר פרחים ועוגה. "אני שמחה שאתם מאושרים, תמיד שמחתי לעזור ליהודים. הכי חשוב שיהיה כבר שלום בעולם", אמרה אז לנערים הנרגשים.
אותו מפגש, בו חגגה לויצקה את יום הולדתה ה-91, היה למעשה הרביעי ברציפות שבו נפגשו תלמידי בית הספר "בסמת" עימה לציון יום הולדתה בבית הדיור המוגן "בית גיל הזהב". מדי שנה חזרו התלמידים אל אותו מקום עם זר פרחים ועוגת יום הולדת, כדי לחגוג יחד עימה ולשמוע מפיה את סיפור חייה.
אחיינה היחיד בישראל, ניקולאי סודרנקו, תיאר את הכאב על פטירתה. "בעוד חודשיים ירוסלבה הייתה אמורה להיות בת 92. היא אהבה מאוד את החיים בישראל. כאן דאגו לה מאוד. כולנו כואבים ומתקשים לעכל", אמר.
למה זה חשוב
פטירתה של לויצקה מסמנת את תום הפרק האחרון של חסידי אומות העולם שחיו בישראל, ומזכירה לציבור הישראלי כי עדי הראייה והמצילים מהשואה הולכים ומתמעטים. בחיפה עצמה קבורים 11 חסידי אומות העולם נוספים, מה שממחיש את הקשר ההיסטורי העמוק של העיר לסיפורי ההצלה בשואה.
ראש עיריית חיפה, יונה יהב, ספד לה בהתרגשות: "ירוסלבה לויצקה הייתה סמל לאומץ לב, לאנושיות ולחסד. כבר בגיל שש סיכנה את חייה כדי להציל יהודים בשואה, והוכיחה שגם ברגעים האפלים ביותר יכולה האנושיות לגבור על הפחד והרוע". הוא הוסיף כי העירייה תמשיך להנציח את סיפורה בקרב בני הנוער. בחיפה קבורים 11 חסידי אומות העולם נוספים, ולזכרם הקימה העירייה גן ייעודי בשכונת רמת אלון.
עם לכתה של ירוסלבה לויצקה, אף לא חסיד אומות עולם אחד נותר עוד בחיים בישראל, וסיפור ההצלה האמיץ שלה הופך מעתה לנחלת ההיסטוריה בלבד.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה