איראן מודה: "אם היינו רוצים פצצה גרעינית - היינו עושים"

דובר משרד החוץ האיראני פרסם הצהרה שגרמה לגבות להתרומם ברחבי העולם. לפי דבריו, איראן אינה שואפת לייצר פצצה גרעינית ממאגרי האורניום המועשר שבידיה, ולאחר מכן הוסיף את המשפט שאיש לא ביקש לשמוע: "ואם היינו רוצים - היינו עושים זאת."

המשמעות הישירה של ההצהרה היא שאיראן מודה בפומבי שיש לה יכולת טכנית לייצר נשק גרעיני. לא בעתיד. לא בתוכנית תיאורטית. עכשיו. השאלה שנשאלת ברחבי העולם היא מה בדיוק ניסה הדובר להגיד, ולמי הוא ניסה להגיד את זה.

מבחינה טכנית, ייצור פצצה גרעינית דורש אורניום מועשר ברמה גבוהה במיוחד, מעל 90 אחוז. לפי דיווחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית בשנים האחרונות, איראן העשירה אורניום לרמות של 60 אחוז ואף קרוב ל-84 אחוז במקרים מסוימים. הפער בין 60 ל-90 אחוז הוא טכני, ולא בלתי עביר. הדובר, ביודעין או שלא ביודעין, אישר שאיראן נמצאת קרוב מאוד לסף הגרעיני.

ההצהרה מגיעה בזמן רגיש ביותר. מגעים עקיפים בין ארה"ב לאיראן נמצאים בשלבי דיון על הסכם גרעיני אפשרי חדש, לאחר שהסכם 2015 קרס למעשה. הבית הלבן מנסה לגבש מסגרת שתעצור את ההתקדמות הגרעינית של טהרן. בדיוק בשלב הזה, בוחר דובר איראני בכיר לפרסם הצהרה שנשמעת יותר כאיום מאשר כהרגעה.

בישראל ההצהרה לא זכתה עדיין לתגובה רשמית מיידית, אך בקרב גורמי ביטחון הדברים ממשיכים לחזק עמדה אחת שחוזרת שוב ושוב: כל דיאלוג עם טהרן חייב להתבסס על הרס מאומת של תשתיות ההעשרה, לא על הצהרות כוונות. כוונות, כפי שהפגינה ההצהרה הנוכחית, יכולות להשתנות תוך משפט אחד.

לא ברור אם מדובר במחדל דיפלומטי, כלומר דובר שאמר יותר מדי, או במסר מכוון שנועד לאותת לאמריקאים שאיראן מגיעה לשולחן המשא ומתן מעמדת כוח. בפוליטיקה האיראנית, הצהרות ציבוריות של דוברים בכירים נבחנות בקפידה לפני פרסומן. ספק שמדובר בטעות.

יש בהצהרה גם אלמנט של שינוי שפה. במשך שנים נהגו בכירי המשטר האיראני להתחמק מהנושא הגרעיני בפסים דתיים, תוך הפניה לפסיקת המנהיג עלי חמינאי נגד נשק גרעיני. הפעם, לא הוזכרה שום פסיקה דתית. הטיעון היה טכני-כוחני גרידא: אנחנו יכולים, ואנחנו בוחרים שלא. זו הצהרה שונה מהותית מ"נשק גרעיני אסור על פי האסלאם".

בקהילת המודיעין המערבית, ניתוח הצהרות כאלה הוא עניין רציני. כאשר גורם ממשלתי מכיר בגלוי ביכולת, הוא בעצם מוחק את קו ההכחשה. מרגע זה, טהרן לא תוכל לחזור ולטעון שאין לה את הידע הדרוש. היא עצמה אמרה שיש לה.

השאלה שתעסיק עתה את הדיפלומטים והמנתחים היא פשוטה: אם איראן מסוגלת לייצר פצצה ובוחרת שלא, מה יגרום לה לשנות את ההחלטה? ומה ייתר בדיוק הסכם גרעיני שאמור "למנוע" יכולת שהמדינה עצמה הודתה שכבר קיימת?