לראשונה מזה למעלה מ-20 שנה, שלוש נושאות מטוסים של הצי האמריקאי פועלות בו-זמנית במזרח התיכון. פיקוד המרכז של ארצות הברית (CENTCOM) הודיע ביום שישי כי הנושאות אברהם לינקולן (CVN 72), ג'רלד פורד (CVN 78) וג'ורג' ה.ו. בוש (CVN 77) פועלות כיום במקביל באזור - מהלך שלא נראה מאז הפלישה האמריקאית לעיראק ב-2003.
הכוח המשולב שמרוכז כעת באזור הוא עצום בכל קנה מידה. על פי ההודעה הרשמית של הפיקוד, שלוש הנושאות מאחסנות ומפעילות יחד למעלה מ-200 כלי טיס, ואתן מוצבים באזור כ-15,000 מלחים ונחתים. מדובר באחד הריכוזים הצבאיים הימיים הגדולים ביותר שהציבה ארצות הברית במזרח התיכון בעידן המודרני.
כל אחת מהנושאות מהווה בפני עצמה כוח מבצעי עצמאי. נושאת המטוסים היא לב ליבה של קבוצת אחיזה (Carrier Strike Group) שכוללת משחתות, צוללות, ספינות תמיכה וכוחות נחתים. שלוש קבוצות כאלה הפועלות בתיאום מייצרות יכולת תקיפה, הגנה והרתעה שקשה להשוות אליה.
ההשוואה ההיסטורית שמזכיר הפיקוד האמריקאי אינה מקרית. בשיא הפלישה לעיראק ב-2003, ריכזו ארצות הברית כוח ימי דומה כדי לאפשר תקיפות אוויריות נרחבות על עיראק מהים. ההודעה הנוכחית שולחת מסר ברור על הכוונות והיכולות האמריקאיות - גם אם הפיקוד לא פירט מה בדיוק יהיה תפקידן של הנושאות בהמשך.
הפריסה מגיעה על רקע המתיחות הגוברת באזור, עם ההסלמה בין ישראל לאיראן ועם פעילות החות'ים בים האדום שמאיימת על ספנות בינלאומית. במהלך החודשים האחרונים פעלו נושאות אמריקאיות שונות באזור בסבבים, אך ריכוז של שלוש נושאות בו-זמנית מדגיש עד כמה ההנהגה האמריקאית רואה ברגע הנוכחי שעת מבחן קריטית.
מבצעית, נוכחות שלוש הנושאות אומרת שהצי האמריקאי יכול לאיים על מטרות רחבות בו-זמנית, ולהגיב לאיומים ממספר כיוונים. 200 מטוסי קרב הוא מספר שמקביל לחיל אוויר של מדינה בגודל בינוני - כולם ניידים, כולם יכולים להגיע לנקודה מרוכזת בהתראה קצרה.
בפיקוד המרכז לא פירטו את מיקומן המדויק של הנושאות, ולא את תחום הפעילות של כל אחת מהן. גם לא נמסר מהו אורך הפריסה המשולשת הצפוי - האם מדובר בריכוז זמני לצורך תרגיל או הדגמת כוח, או בפריסה מבצעית שתימשך.
בהמשך, יתכן שחלק מהנושאות יסתובנה לאחר תום תפקידן ותוחלפנה בנושאות אחרות - כפי שנהגה ארצות הברית במהלך 2023-2024. אולם ההכרזה הרשמית של CENTCOM על שלוש נושאות פעילות בו-זמנית, בצירוף המספרים המדויקים, נראית מכוונת: זהו מסר מחושב לגורמים באזור על מה שהצבא האמריקאי מסוגל לעשות - ועל כך שהוא נמצא כאן.
הפריסה הצבאית הזו היא הגדולה ביותר שמצבה ארצות הברית במזרח התיכון בעשרים השנים האחרונות, ותשומת הלב של כל שחקני האזור נתונה כעת לשאלה אחת: מה יהיה הצעד הבא.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה