אריזונה אימצה את "יהודה ושומרון" - ראש מועצה ישראלי מאחורי המהלך

בית הנבחרים והסנאט של מדינת אריזונה אישרו החלטה משותפת הקוראת לממשל המדינה לעשות שימוש במונח "יהודה ושומרון" בכל מסמכיה הרשמיים, ולא ב"הגדה המערבית". זו המדינה השלישית בארצות הברית שמאמצת החלטה כזו, והיא המדינה השלישית שעושה זאת תחת מושלת דמוקרטית. מי שעמד מאחורי המהלך, מהסיור בשומרון ועד הצבעה בסנאט, הוא יוסי דגן, ראש המועצה האזורית שומרון.

ההחלטה היא הצהרתית בלבד, וחשוב להבין את גבולותיה. אין לה תוקף חוקי מחייב, היא אינה דורשת חתימת המושל, ואינה משנה דבר במדיניות החוץ של ארצות הברית שנקבעת בוושינגטון. בקהילה הבינלאומית ובממשל הפדרלי, האזור ממשיך להיקרא "הגדה המערבית". אבל זה בדיוק מה שדגן ועמיתיו מנסים לשנות, צעד קטן אחר צעד.

האיש שהוביל את החוק מבפנים הוא דייוויד ליוינגסטון, יושב ראש ועדת ההקצבות בבית הנבחרים של אריזונה. הוא לא הגיע לשם בלי רקע. ליוינגסטון סייר בשומרון כאורחו של דגן, ראה את ההתיישבות מקרוב, ושמע מדגן על מה שהוא מכנה "העוול שנעשה להיסטוריה" כשהאזור מכונה בשם "הגדה המערבית". בדיון בסנאט של אריזונה הסביר ליוינגסטון בעצמו את הלך הרוח שלו: "הייתי בישראל והלכנו לשומרון וזה ברור, כל כך ברור שזו ישראל. האנשים, התרבות, ההיסטוריה - זה ריגש אותי כל כך שהיה חשוב שאריץ את החוק הזה. זה תנ"כי, יהודה מוזכרת בברית הישנה והחדשה יותר מ-50 פעמים, שומרון 125 פעם - מידע היסטורי אמיתי."

לאחר אישור ההחלטה, פנה ליוינגסטון לדגן ישירות: "עשינו את זה, אני כל כך גאה, זה כל כך חשוב. יברך האל את ישראל, אריזונה וארצות הברית." עוד פרט שכדאי לדעת: נוסח ההחלטה, שנושאת את הסימן HCR 2047, הגיע כמעט מילה במילה מטיוטה של איגוד המחוקקים הנוצרים הלאומי (NACL). ליוינגסטון הוא יושב ראש הארגון באריזונה, וכן נסיעתו לישראל - כולל ביקור בשומרון - מומנה על ידי הארגון.

לא כולם קיבלו את ההחלטה בברכה. מנהיגת המיעוט בסנאט, פריה סונדארשן, שאלה שאלות שמחוקקים רבים העדיפו להתעלם מהן. לדבריה, הטיעון ההיסטורי פותח תיבת פנדורה. "ועוד הרבה לפני כן, היו כאן התושבים הילידים של המדינה הזו שהיו להם שמות משלהם לאריזונה. האם אתם באמת רוצים לפתוח את תיבת הפנדורה הזו ולהתחיל לעגן דברים כאלה בחוק?" שאלה את עמיתיה. גם מרטין קסאדה, היועץ המשפטי של סניף אריזונה של המועצה ליחסים אמריקאיים-איסלאמיים, הגיב: "המצב שבו נמצאים הפלסטינים כיום אינו ויכוח מדיניות מופשט עבור רבים מתושבי המדינה שלנו. זהו משבר הומניטרי."

דגן לא מתעלם מהביקורת, אבל גם לא מתרגש ממנה. ראש מועצת שומרון רואה את ההחלטה כחלק ממערכה ארוכת טווח על השפה, על ההגדרות, ועל הלגיטימציה. "במשך שנים אנחנו מארחים משלחות מארצות הברית. נוסעים לשם כדי להסביר את האמת. יהודה ושומרון זה לב ארץ ישראל, לא הגדה המערבית", אמר. "זה לא שטח כבוש ושלנו לתמיד." הוא גם הביע תקווה שדוגמת אריזונה תגיע בסוף גם לכנסת: "אני מקווה שגם בכנסת ישראל יעבור חוק כזה."

האסטרטגיה של מועצת שומרון ברורה: לא לחכות לוושינגטון, אלא לבנות לחץ מלמטה. עד כה 17 מדינות בארה"ב מקדמות חקיקה או החלטות דומות. אחת הבולטות שבהן היא מדינת טנסי, שבה אושר חוק דומה בסנאט ברוב מוחץ. בית הנבחרים של אריזונה עצמו אישר החלטה נפרדת בנושא עוד קודם לכן, לפני כחודשיים, ורק לאחרונה הסנאט הוסיף את חתימתו.

חשוב להציב את הדברים בהקשר. ההחלטות האלה מתרחשות בזמן שהממשלה הישראלית מקדמת שינויים של ממש בשטח. מאז תחילת הכהונה הנוכחית הוקמו מעל 100 יישובים חדשים והוכשרו אלפי דונמים של אדמות מדינה. רק לאחרונה הכריזו דגן ושר האוצר בצלאל סמוטריץ על חזרת תושבים ליישוב גנים, שפונה ב-2005 במסגרת תוכנית ההתנתקות - ומתוכנן להיות מאוכלס מהקיץ הקרוב. הפעילות ההסברתית בחו"ל וההתרחבות בשטח מתרחשות, כך נראה, כשתי זרועות של אותה מדיניות.

המהלך של אריזונה הוא נצחון תדמיתי לדגן ולמועצת שומרון, אבל הדרך לוושינגטון עוד ארוכה. בינתיים, דגן מצהיר שהוא מאמין שיותר מ-20 מדינות יאמצו את החוק בקרוב - וניתן להניח שסיורים בשומרון למחוקקים אמריקאיים נוספים כבר מתוכננים.