יותר ממחצית מתלמידי ישראל שנבחנו בבגרות בשנת הלימודים האחרונה קיבלו הארכת זמן. לא מיעוט של תלמידים עם קשיים מוכחים, אלא כ-68,500 תלמידים - כמעט כל כיתה שנייה. כך עולה מדו"ח ביקורת חריף שפרסם היום (שלישי) מבקר המדינה מתניהו אנגלמן, שמצביע על תופעה שיצאה מכלל שליטה ועל מערכת שמעדיפה - בפועל אם לא בכוונה - את מי שיש לו כסף.
הנתון שמזעזע בדו"ח הוא קצב הצמיחה. בשנת 2016 עמד שיעור הזכאות להארכת זמן על 5% בלבד. תשע שנים אחר כך, ב-2025, הזינק המספר ל-52%. לא מדובר בגל פתאומי של לקויות למידה באוכלוסייה. מדובר בשינוי מדיניות שפתח פתח רחב, ובמערכת שבחרה לעבור דרכו בלי להסתכל אחורה.
הסיבה המרכזית לזינוק היא שינוי שביצע משרד החינוך ואפשר לבתי הספר לאשר הארכות זמן בעצמם, ללא אבחון מקצועי חיצוני. כיום 92% מהזכאויות מאושרות על ידי ועדות בית-ספריות, על בסיס חוות דעת מורים ודוגמאות מבחנים בלבד. בפועל, מורים שלא הוכשרו לכך מחליטים מי יקבל הטבה שעשויה לשנות לגמרי את עתידו האקדמי של תלמיד.
וכאן נכנס אי-השוויון. הדו"ח חושף מתאם ישיר ומטריד בין מצב כלכלי לבין סיכוי לקבל הארכת זמן. בחמישון הסוציו-אקונומי הגבוה ביותר, שיעור הזכאות עומד על 55%. בחמישון הנמוך ביותר הוא צונח ל-39% בלבד. הסיבה? אבחונים פרטיים, שעולים בין 1,500 ל-2,500 שקל, ממשיכים לשחק תפקיד - גם אם לא רשמי. מי שיכול לשלם עבורם מגיע לוועדת בית הספר עם תיעוד רפואי מוצק. מי שלא יכול, מגיע ידיים ריקות.
הפערים לא עוצרים שם. בחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי שיעור הזכאות עומד על 51%. במגזר החרדי, 38% בלבד. במגזר הערבי כ-45%, ובדרוזי - 40%. ועוד נתון שמספר סיפור בפני עצמו: תלמידים שנגשים ל-5 יחידות לימוד במתמטיקה - כלומר החזקים אקדמית - זוכים להארכת זמן בשיעור גבוה ב-12% מתלמידי 3 יחידות. במגזר הערבי הפער הזה מזנק ל-25%.
למה בתי הספר נוטים לאשר? כי יש להם אינטרס. הדו"ח מציין בפירוש: הארכת זמן מוסיפה בממוצע 2.5 נקודות לציון הבגרות. שתיים וחצי נקודות שיכולות להיות ההפרש בין קבלה לחוג מבוקש לבין דחייה. ועוד: ציוני התלמידים משפיעים על הדירוג הכולל של בית הספר. "לבתי הספר קיים אינטרס מובנה במתן זכאות להארכת זמן לתלמידיו התורמת גם להישגי בית הספר", כתב המבקר בדו"ח. ו-133 בתי ספר הגיעו לקיצוניות וסיפרו: אישרו הארכות זמן ליותר מ-90% מתלמידיהם.
על כל זה מופקד פיקוח שכמעט ולא קיים. מבדיקת המבקר עלה כי אף אחד מ-11 בתי הספר שנבדקו לא היה נתון לפיקוח מחוזי על הליך קביעת הזכאות. יתרה מכך, 6 מתוך 8 מחוזות של משרד החינוך - כלומר 75% - לא פיקחו כנדרש. אף מחוז לא בדק באופן יזום בתי ספר עם שיעורי זכאות חריגים. התוצאה: כל בית ספר פועל לפי תפיסתו שלו, ושני תלמידים עם אותם מאפיינים בבתי ספר שונים עשויים לקבל החלטות הפוכות לגמרי.
גם הנתונים שמדווחים למשרד החינוך אינם אמינים. כ-45% מהנבחנים מוגדרים על ידי בתי הספר כסובלים מלקויות למידה או הפרעות קשב. שיעור לקויות למידה באוכלוסייה הכללית מוערך ב-5% עד 15% לכל היותר. הפער מדבר בעד עצמו. חלק מהסיבה: מערכת הדיווח הממוחשבת של משרד החינוך אינה מאפשרת כלל לדווח על רקע "רגשי", אחת הקטגוריות המוכרות לקבלת הארכת זמן, ולכן בתי ספר מסווגים תלמידים תחת קטגוריות אחרות.
אנשי צוות בתיכון שנבדק תיארו מציאות של לחץ מתמיד: "תהליך מתן ההתאמות מקשה על בית הספר מאחר והוא יוצר חיכוך מול מורים ומול הורים. ציר חיכוך נוסף הוא מול הורי תלמידים שלא קיבלו התאמות, שההתאמות לא ניתנו מהר מספיק לדעתם", נמסר בדו"ח. מורים שמסרבים להמליץ מוצאים את עצמם מול הורים לוחצים - ובמוסדות שבהם לרוב לא אומרים לא.
המבקר אנגלמן ממליץ לשר החינוך לבחון מחדש את כל מנגנון ההקלות, לבדוק את האפקטיביות של הארכת הזמן בפועל, להגביר את הפיקוח המחוזי, ולאתר בצורה יזומה בתי ספר עם שיעורי זכאות חריגים. בין ההמלצות גם בחינה של מתן הארכת זמן לכלל התלמידים כפתרון שיבטל את האפליה, ושימוש במבחנים ממוחשבים לבדיקה אובייקטיבית. משרד החינוך מסר בתגובה כי "ילמד את נתוני הדו"ח לעומק ויקיים בדיקה מעמיקה לצורך שיפור ותיקון התהליכים" - אמירה שנשמעת כמו תגובה שגרתית לממצאים שרחוקים מלהיות שגרתיים.
הכדור עכשיו אצל שר החינוך - אם הדו"ח יוביל לשינוי אמיתי, או שייוסף לערימת הדו"חות שלא יצאו לפועל.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה