ג'יין יולן, אחת הסופרות הפוריות ביותר בתולדות ספרות הילדים, מתה ביום חמישי בגיל 87 בביתה במערב מסצ'וסטס. מי שכתבה מעל 450 ספרים לאורך יותר מחצי מאה, זכורה בעיקר בזכות יצירה אחת שהיא בתחילה כמעט סירבה לכתוב.
בתה, היידי סטמפל, כתבה בפייסבוק שיולן "הלכה בשקט, ללא כאב, ומשפחתה הייתה לצדה" - ושבזמן שהלכה, קראו לה מאחד הספרים שלה. זו הייתה, אפשר לומר, הסגירה המתאימה ביותר.
הסיפור של "החשבון של השטן" מתחיל בהיסוס. כשהעורך שלה הציע לה לכתוב ספר יהודי, יולן סירבה. היא לא גדלה במשפחה דתית שמרנית, ואמרה שאין לה מספיק ידע ביהדות. בסופו של דבר היא נכנעה, שאבה השראה מרעיון מסע בזמן שעוסק בשואה, וכתבה את הטיוטה הראשונה. "אמרתי לעצמי - בסדר, אני אנסה את זה," סיפרה לימים. הספר יצא לאור ב-1988 וזכה מיד לשבחים. הוא קיבל ביקורת "מצטיינת" מקירקוס ריוויוז, זכה במדליית זהב של פרס סידני טיילור ובפרס הספר הלאומי היהודי, והוסב לסרט טלוויזיה שעצמו זכה בפרס אמי, עם כריסטן דנסט בתפקיד הראשי.
אבל יולן לא הייתה רק הספר הזה. היא נולדה ב-11 בפברואר 1939 בניו יורק, סיימה את לימודיה בסמית קולג' בשנת 1960, והשלימה תואר שני בחינוך באוניברסיטת מסצ'וסטס ב-1978. בגיל 22 כבר פרסמה את ספרה הראשון, "שודדות ים בחצאיות" - עבודת עיון על נשים שפעלו בים. שנה לאחר מכן עברה לספרות ילדים, ושם מצאה את ביתה.
הקריירה שלה ייצרה כמה סדרות שנכנסו לחדרי ילדים ברחבי העולם. "ינשוף בירח" מ-1987 זכה במדליית קלדקוט, אחד הפרסים היוקרתיים ביותר בספרות הילדים האמריקאית. סדרת "איך הדינוזאורים..." הפכה לבסיס בגנים רבים ברחבי ארצות הברית. ולא, היא לא שכחה את החנוכה: אחד הכותרים בסדרה עוסק ב"איך הדינוזאורים מאחלים חג שמח חנוכה". הכינוי שדבק בה, "האנס כריסטיאן אנדרסן של אמריקה", לא היה גוזמה.
הספרות היהודית שלה לא נעצרה ב"חשבון של השטן". היא המשיכה לחזור לנושא השואה בדרכים שלא ציפה להן אף אחד. ב-1992 שילבה אלמנטים מ"היפהפייה הנרדמת" לרומן "ורד הפטל", וב-2018 יצא "מיפוי העצמות" - גרסה לספר "הנסל וגרטל" שמתרחשת בצל השואה. "בכל פעם שאנחנו חושבים על השואה, אנחנו חושבים על זיכרון," אמרה ב-2018. "על כך שלא נשכח. בקרוב יהיו לנו רק הסיפורים."
בשנים האחרונות, דווקא, הסיפורים שלה הפכו לשדה קרב אחר. ב-2025 מחוז חינוך בטקסס השתמש בבינה מלאכותית כדי לסמן את "החשבון של השטן" להסרה מהספריות - הספר סווג כמכיל תכנים של "גיוון, שוויון והכלה". הספר שנכתב כדי שילדים אמריקאים יבינו את השואה, הצטרף לרשימת ספרים אסורים. יולן ידעה על כך.
חייה האישיים לא היו פחות עשירים. בעלה הראשון, דייוויד סטמפל, נפטר ב-2006 לאחר 44 שנות נישואים. ב-2019 התחתנה מחדש עם חבר מהמכללה, פיטר טייסי. "שני גרושים-אלמנים-עצובים מצאו זה את זו שוב," כתבה על הנישואים שצמחו מאגרת מכתבים על רומניה השואה שלה. יחד הם כתבו ספר ילדים. בתה היידי גרה בסמוך אליה, ויחד עם שני נכדים שטעמו את המתכונים, שותפה לספר חנוכה שיצא ב-2024.
הספר ה-450 ואחרון שלה, "מפלצות פייף: ציפורי הטרור", עוד לא יצא לאור - הוא אמור להגיע לחנויות ב-14 ביולי. כלומר יולן עוד תופיע על המדף גם לאחר מותה. נשמע בדיוק כמוה.
עזבה אחריה שלושה ילדים וששה נכדים, ומורשת של 450 ספרים שאף אחד לא יספיק לקרוא לפני שהגיע הזמן.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה