טורקיה ומצרים מתרגלות יחד מול הגבול הישראלי

מצרים וטורקיה החלו בתרגיל אווירי משותף בכמה בסיסי חיל האוויר המצריים. התרגיל כולל שלבים תיאורטיים של איחוד תפיסות לחימה וחילופי מומחיות, לצד גיחות מעשיות הכוללות משימות מבצעיות משותפות. סוגי המטוסים ומספרם לא נחשפו.

זה לא התרגיל הראשון. חודשים ספורים לפני כן ערכו שתי המדינות תרגיל ימי משותף, הראשון מזה 13 שנה. הצירוף בין שניהם מתאר תמונה של תפנית אסטרטגית בין שתי מדינות שנים רבות לא דיברו זו עם זו.

גורמי מודיעין אמריקאיים זיהו בתקופה האחרונה עלייה ניכרת בהיקף התיאום בין משרדי ההגנה של שתי המדינות, בעיקר בתחומים צבאיים וביטחוניים. ההתפתחות עוררה עניין בוושינגטון והובילה להעברת מידע ישירה למשרד החוץ האמריקאי. גורמים ביטחוניים ופוליטיים בגרמניה הוסיפו והזהירו בדוחות פנימיים מפני מה שתיארו כ"גידול משמעותי" בהבנות בין שני משרדי ההגנה.

לפי אותם דוחות, מתקיימים דיונים ראשוניים סביב האפשרות לעצב מסגרת רחבה יותר של שיתוף פעולה צבאי, שעשויה לכלול מדינות נוספות. הוזכרה גם אפשרות לדיונים על מסגרת של ברית צבאית ערבית-אסלאמית, שבה עשויות להיות מעורבות בעתיד גם פקיסטן וסעודיה. בשלב זה מדובר בדיווחים והערכות בלבד, ואין הודעה רשמית מאף אחת מהמדינות המעורבות.

במקביל לתרגיל, עלו טענות מהאופוזיציה הטורקית הגולה. עבדאללה בוזקורט, עיתונאי ומייסד אתר התחקירים Nordic Monitor המזוהה עם מתנגדי המשטר בטורקיה, פרסם מאמר שלפיו ממשלת הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן נוקטת בשורה של צעדים המעידים על היערכות הדרגתית לתרחיש מלחמה, כאשר ישראל מסתמנת כיעד המרכזי האפשרי.

לפי המאמר, אנקרה לא הכריזה רשמית על ישראל כאויב, אולם שילוב של שינויים רגולטוריים, הרחבת סמכויות החירום הנשיאותיות, פיתוח מואץ של מערכי טילים וכלי טיס בלתי מאוישים, והחרפת הרטוריקה נגד ישראל מצד בכירים טורקים, מצביעים לדבריו על שינוי תפיסתי. ארדואן עצמו טען לאחרונה כי פעולות ישראל בסוריה ובלבנון מהוות איום גם על ביטחון טורקיה.

בוזקורט ייחד מקום מרכזי לתקנה נשיאותית שנכנסה לתוקף במאי 2024, המרחיבה באופן דרמטי את סמכויות המדינה לגייס משאבים אזרחיים, חברות פרטיות ואזרחים בעלי מיומנויות מיוחדות לצורכי מלחמה או משבר, גם ללא הכרזה רשמית. בנוסף, ציין כי לאחר ניסיון ההפיכה ב-2016 ביצע ארדואן טיהור נרחב בצמרת הצבא הטורקי, שבמהלכו הודחו ונעצרו אלפי קצינים, חלקם נחשבו פרו-מערביים ופרו-נאט"ו.

מומחה ישראלי לענייני טורקיה שביקש להישאר בעילום שם הציע קריאה שונה. לדבריו, "ההחלטות הדרמטיות התקבלו כדי להגביר את השליטה על הצבא הטורקי. ניתן לפרש אותן גם כאמצעי מניעה נגד ניסיון הפיכה עתידי. זה שם את הפעילויות של הצבא תחת זכוכית מגדלת". הוא הוסיף כי "למרות שאני כן חושב שיש איום משמעותי ואמיתי, הפעם אני סבור כי המאמר נכתב גם כדי למשוך תשומת לב. בוזקורט ואנשיו כנראה מנסים למצוא בעלי ברית כאן בישראל".

הרקע ליחסים בין מצרים לטורקיה הוא שנים של מתיחות מדינית שלאחריה בא תהליך הדרגתי של חידוש. אם אכן יתפתח שיתוף הפעולה הביטחוני לכדי מסגרת עמוקה יותר, הוא עשוי לעורר עניין מיידי בקרב מדינות נוספות בים התיכון המזרחי, ובראשן ישראל, יוון וקפריסין. וושינגטון בשלב זה לא מציגה עמדה פומבית, אבל הפנייה לשגרירויותיה בקהיר ובאנקרה מלמדת שההתפתחויות נמצאות תחת מעקב אמריקאי גובר.