בשנת 2010, שלוש שנים לאחר ששבה מטיול בן שלושה חודשים בהודו, ביקרה לורי דנמן, אישה מבריטניה, בשירותים של מסעדה וגילתה תולעת סרט באורך מטר. הגילוי הזה, מזעזע ככל שהיה, לא היה אלא הפתיח למחלה נדירה ומסכנת חיים שתרדוף אותה במשך שנים ארוכות.
לאחר שבדיקות צואה ראשוניות שנערכו בעקבות הממצא חזרו תקינות, חזרה דנמן לשגרת חייה. אך בשנת 2011 החלה לסבול מכאבי ראש קשים, ואחריהם פרכוס ראשון שהוביל לאשפוזה בדחיפות. סריקות CT ו-MRI שבוצעו בבית החולים חשפו ממצא מדהים: 38 טפילים במוחה.
"הרופא הושיב אותי ואמר: 'טוב, הסתכלנו על הסריקות שלך ומצאנו 38 טפילים במוח שלך'", שחזרה דנמן את הרגע. "אני ואמא שלי נשארנו עם פה פעור. הפאניקה של מה הלאה, עם מה אצטרך להתמודד, אילו תרופות אקח, האם אוכל לחזור לעבודה."
הרופאים אבחנו כי דנמן סובלת מנוירוציסטיסרקוזיס, זיהום מוחי נדיר הנגרם על פי ארגון הבריאות העולמי כתוצאה מצריכת מזון מזוהם, ובין השאר בשר נא או לא מבושל, מים המכילים ביצי תולעי סרט, או היגיינה לקויה. המחלה נחשבת לנדירה ביותר בבריטניה, ורוב המקרים המתועדים בה נצפים אצל אנשים שהגרו מאזורים בהם המחלה שכיחה.
הרופא המטפל שלה, המומחה למחלות זיהומיות ומיקרוביולוגיה ד"ר ברנדן הילי, הגדיר את מקרה דנמן כייחודי בתולדות הרפואה הבריטית: "זה המקרה היחיד שראיתי שנראה כך, עם סימפטומים שנפרסים על פני שנים רבות מאוד. המקרה שלה נידון על ידי מומחים מובילים בבריטניה ובארצות הברית. אני לא מצפה לראות מקרה נוסף כזה במהלך הקריירה שלי."
החשיפה אירעה ככל הנראה בטיול להודו בשנת 2007. דנמן אף נקטה במהלכו בזהירות מכוונת והימנעה מאכילת בשר כדי למנוע הרעלת מזון. אף על פי כן, העריך ד"ר הילי כי היא נחשפה בטעות לביצי התולעים המיקרוסקופיות, שאינן ניתנות לגילוי בעין בלתי מזוינת.
דנמן טופלה בתרופות אנטי-פרזיטיות ובסטרואידים, ולאחר מכן חזרה לתקופה של בריאות יחסית שכללה ריצת חצאי מרתונים ומעבר דירה. אולם בהמשך קרסה במקום עבודתה בשל נפיחות חריפה שהתפתחה סביב הטפילים במוח. הקריסה הפיזית גררה אחריה התדרדרות נפשית קשה שכללה חרדות, פרנויה ופסיכוזה, אשר חייבה את אשפוזה למשך שישה שבועות במוסד נוירופסיכיאטרי.
חברתה הקרובה ניקולה בראון, שביקרה אותה במהלך האשפוז, תיארה את מה שראתה: דנמן התנהגה כילדה קטנה, זחלה על הרצפה והתחבאה מאחורי וילון. התמונה עמדה בניגוד חד לאישה הפעילה והאנרגטית שהכירה.
לאחר שחרורה עברה דנמן לגור עם אביה בקארמרת'ן, ועברה מסלול שיקום ממושך. בשנת 2015 השלימה קורס יסוד באמנות, בשנת 2018 עברה לקארדיף ולמדה תואר בעיצוב פנים, ובשנת 2022 שבה לעבוד בתחום המדיה.
נכון להיום, הטפילים במוחה של דנמן עברו תהליך של הסתיידות ואינם פעילים עוד. היא לא חוותה פרכוס מאז שנת 2017, אם כי תידרש ליטול תרופות נגד אפילפסיה לכל שארית חייה. כיום היא פועלת יחד עם חברתה ניקולה בראון להעלאת המודעות הציבורית למחלה הנדירה, במטרה להפוך את חוויית הסבל הממושכת שעברה לתרומה של ממש לבריאות הציבור.
דנמן מסרה כי בכוונתה להמשיך ולפעול להגברת המודעות לנוירוציסטיסרקוזיס בקרב נוסעים המתכננים טיולים לאזורים בהם המחלה שכיחה.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה