"צבע זול יותר מדם": האיש שהמציא את הקו הלבן בשולי הכביש

כשמדברים על ההמצאות הגדולות של ארצות הברית עולים מיד שמות כמו הנורה החשמלית, הטלפון, האינטרנט. אך ישנה המצאה אחת שכמעט אינה זוכה להכרה - למרות שמיליארדי בני אדם נעזרים בה מדי יום. הקו הלבן הצנוע שמסמן את שולי הכביש הוא, על פי הדיווחים, אחת ההמצאות המשפיעות ביותר שיצאו מאמריקה.

האיש שעמד מאחורי הרעיון היה ג'ון ואן נוסטרנד דור, מטלורג ופילנתרופ, שבתחילת שנות ה-50 של המאה הקודמת הבחין בבעיה פשוטה שאיש לא טרח לפתור. לטענתו, נהגים בשעות החשכה מתמקדים בפנסי המכוניות המגיעות ממול ומאבדים את הכיוון בנתיב. הפתרון שהציע היה פשוט ביותר: פס צבע לבן לאורך שולי הכביש, שיספק לנהגים נקודת ייחוס קבועה וכך יקטין את הסיכון לתאונות.

הרשויות לא קיבלו את הרעיון בזרועות פתוחות. מדינת קונטיקט דחתה את הצעתו בזלזול. אך דור לא ויתר - הוא הציע לממן מכיסו הפרטי ניסוי בכביש מקומי, כדי להוכיח את תיאוריתו בשטח. התוצאות היו חד-משמעיות: הנהגים שמרו טוב יותר על הנתיב, התרחקו מקו ההפרדה המרכזי ושיעור התאונות ירד באופן ניכר.

ניסוי נוסף, שנערך בכביש שזכה לכינוי "עמק המוות" בניו יורק, חיזק את הנתונים עוד יותר. בחמשת החודשים שקדמו לסימון קווי השוליים אירעו בקטע זה 40 תאונות. בחמשת החודשים שלאחר הסימון ירד המספר ל-14 בלבד - ירידה של יותר מ-60 אחוזים.

מצויד בנתונים, יצא דור למסע שכנוע חסר תקדים. הוא שלח מכתבים למושלי מדינות, למהנדסי תחבורה, לפקידי ממשל ואף לנשיא לשעבר הרברט הובר. כשטענו בפניו כי עלות של 50 דולר למייל מהווה בזבוז של כספי ציבור, השיב דור במשפט שהפך לציטוט המזוהה ביותר עם מאבקו: "צבע זול יותר מדם".

הפריצה הגדולה הגיעה כשמדינת אוהיו ערכה ניסוי מבוקר שכזה לא היה מוכר קודם לכן בתחום. בהטלת מטבע הוחלט אילו כבישים יסומנו בקו הלבן ואילו לא. הנתונים שנאספו הראו ירידה של 37 אחוזים במספר ההרוגים והפצועים בכבישים שסומנו, בהשוואה לאלה שנותרו ללא סימון. מאותו רגע, הדרך לאימוץ הרעיון ברחבי ארצות הברית הייתה קצרה.

דור זכה לראות את חזונו מתגשם לפני מותו בשנת 1962. על פי הדיווחים, יום אחד יצא מביתו וראה צוותי כבישים צובעים קו לבן לאורך הדרך הסמוכה לביתו - בדיוק אותו קו שרקח שנים רבות לפני כן. אותו קו שהפך מאז לסטנדרט בכבישים ברחבי העולם.

כיום הקו הלבן נמצא בכל מדינה כמעט, על כל כביש, ומציל חיים מדי יום. רוב הנהגים שנוסעים לאורכו אינם יודעים את שמו של האיש שהמציא אותו, ולא מכירים את הסיפור שעומד מאחוריו.