איראן תקפה בירדן ארבע פעמים בחמישה ימים: שני אמריקנים נהרגו

בתוך חמישה ימים בלבד, ספגו כוחות ארצות הברית בירדן ארבע תקיפות איראניות רצופות. שני חיילים אמריקנים נהרגו, חייל נוסף הוגדר כנעדר, ומספר חיילים נפצעו. זה לא גל אלימות אקראי - זהו מהלך מחושב שמגלה היכן בדיוק עומד כיום ציר הכוח האמריקני במזרח התיכון.

הסיבה שירדן הפכה למוקד כה חם טמונה בהחלטה אמריקנית שהתקבלה ממש ערב המלחמה ובימיה הראשונים. הפנטגון החליט להסיט כוחות מבחריין, מאיחוד האמירויות ומקטאר, ולהעביר אותם לירדן ולישראל, שנחשבו בשלב ההוא לאזורים בטוחים יותר. גורמים אמריקניים חשפו כי כמה ממדינות המפרץ הגבילו במקביל את האפשרות לפרוס בשטחן כוחות אמריקניים או להפעיל מטוסים במרחב האווירי שלהן.

התוצאה: ירדן, שממילא אירחה בסיסי חיל אוויר אמריקניים מרכזיים, הפכה מהרגע הזה לציר הפעילות הצבאית האמריקנית המרכזי והמשמעותי ביותר בכל האזור. מי שמבין את המפה מבין גם מדוע טהרן החליטה לרכז שם את האש.

שרשרת ההסלמה החלה בפגיעה ישירה במתחם המגורים בבסיס חיל האוויר "המלך פייסל", שבה נפצעו חמישה חיילים. לאחר מכן הותקף יעד במזרח המדינה המשמש כבסיס למסוקי "בלקהוק" אמריקניים. על פי הגורמים, נגרם שם נזק כבד למספר משמעותי של כלי טיס - לא תקרית קטנה.

התקיפה השלישית כוונה לבסיס חיל האוויר "מוואפק סלטי" שבאזרק. מטח טילים איראניים פגע שם בעת שחיילים אמריקנים רצו לתפוס מחסה בבונקרים - כ-20 חיילים נפצעו. זה לא מכוון לתשתיות בלבד. זה מכוון לאנשים.

התקיפה הרביעית, האחרונה ברצף הזה, גבתה את המחיר הכבד ביותר: שני חיילים אמריקנים נהרגו. חייל נוסף הוגדר כנעדר. הרצף הזה, ארבע מכות בחמישה ימים, מצייר תמונה של מסע ממוקד ומתוכנן, לא של תגובות ספורדיות.

מה שמעניין הוא מה שלא נאמר רשמית: ירדן של המלך עבדאללה השני נמצאת כעת בנקודת לחץ כפולה. מצד אחד, הממלכה מארחת על אדמתה את הנוכחות הצבאית האמריקנית הגדולה ביותר שהייתה לה אי פעם. מצד שני, היא הופכת למגרש הקרב הפעיל של העימות בין ארצות הברית לאיראן, מבלי שהכריזה מלחמה על אף אחד מהצדדים.

מנקודת המבט של טהרן, ההיגיון ברור: אם אי אפשר לפגוע ישירות בנוכחות האמריקנית במפרץ, כי כמה מבעלות הברית חסמו את הגישה, אז מתקפים היכן שהאמריקנים כן חשופים. ירדן היא התשובה לשאלה הזו. היא בטן הרכה שנוצרה מתוך מגבלות שהציבו שכנות אחרות.

הבית הלבן טרם הודיע על תגובה רשמית מסודרת לרצף התקיפות, אך הלחץ על ממשל טראמפ להגיב בצורה ממשית גובר עם כל קורבן נוסף. השאלה האמיתית איננה אם תגיע תגובה אמריקנית, אלא אם היא תסלים את העימות למדרגה שכבר קשה לשלוט בה.