מתקפת כטב"מים ורקטות על הבסיס האמריקני בצפון עיראק

הדיווחים המדאיגים שהגיעו הלילה מצפון עיראק חושפים שוב את פגיעותה של הנוכחות האמריקנית באזור. סדרת פיצוצים עזים החרידה את העיר ארביל, בירת חבל כורדיסטן העיראקית, כאשר המטרה הברורה הייתה המתחמים הצבאיים המאובטחים המשמשים את חיל האוויר האמריקאי ואת כוחות הקואליציה הבינלאומית. הדי הפיצוצים נשמעו היטב ברחבי העיר כולה, ועוררו בהלה רבה בקרב התושבים המקומיים, שחלקם תיעדו להבות ועשן מיתמרים מאזור נמל התעופה הבינלאומי של העיר.

המתקפה הנוכחית לא הייתה מקרית או ספונטנית, אלא פעולה מתוכננת היטב שעשתה שימוש באמצעי לחימה מתקדמים. על פי הדיווחים הראשוניים מהשטח, מדובר בשילוב קטלני של כלי טיס בלתי מאוישים ורקטות מדויקות, שנועדו לאתגר ולעקוף את מערכות ההגנה האווירית המתקדמות המגנות על המתחם האמריקני. השימוש בכלים אלו מעיד על עליית מדרגה משמעותית ביכולות המבצעיות של הגורמים התוקפים, שמצליחים פעם אחר פעם למצוא פרצות במערך האבטחה המערבי.

מאחורי הקלעים של השיגורים הללו עומד אינטרס ברור של איראן, שממשיכה להפעיל את המיליציות השיעיות הפועלות בעיראק כזרוע ביצועית קדמית שלה. עבור המשטר בטהרן, תקיפת בסיסים אמריקניים בארביל היא דרך יעילה להעביר מסרים פוליטיים וצבאיים לוושינגטון בלי לשלם מחיר ישיר. המטרה האסטרטגית של הכוחות הפרו-איראניים ברורה לחלוטין: לייצר לחץ בלתי פוסק על ארצות הברית, להפוך את השהות של חייליה לבלתי נסבלת, ולזרז את נסיגתם המלאה מהאזור כולו.

המדיניות המכילה של הממשל האמריקני בשנים האחרונות סופגת ביקורת קשה מצד מומחי ביטחון רבים, הרואים בה את הגורם המרכזי לתעוזה הגוברת של המיליציות. הניסיונות החוזרים ונשנים של הבית הלבן להימנע מהסלמה ולשמור על פרופיל נמוך מתפרשים בצד השני כחולשה עמוקה. כאשר המענה האמריקני מתמצה בהצהרות גינוי רפות או בתקיפות סמליות בלבד, התוקפים מבינים שאין להם ממה לחשוש, וממשיכים לתכנן את המתקפה הבאה בביטחון מלא.

האירוע האחרון בארביל ממחיש גם את המלכוד הבלתי אפשרי שבו נמצאת הממשלה המרכזית בבגדאד. מצד אחד, השלטון העיראקי מחויב להסכמים הביטחוניים עם ארצות הברית ונשען על הסיוע המערבי, ומצד שני הוא נתון לשליטה כמעט מוחלטת של מוקדי כוח פוליטיים וצבאיים המזוהים עם איראן. חבל כורדיסטן, שמנסה לשמור על יציבות כלכלית וביטחונית ועל קשרים חמים עם המערב, מוצא את עצמו שוב כשק החבטות של המאבק הגדול הזה.

ההסלמה הזו בעיראק אינה מנותקת מהתמונה האזורית הכוללת ומהמלחמה הרב-זירתית המתנהלת במזרח התיכון. טהרן מנהלת מערכה משולבת שבה עיראק, תימן, סוריה ולבנון פועלות בתיאום מושלם כדי לערער את היציבות האזורית ולפגוע באינטרסים המערביים והישראליים. הבחירה לתקוף דווקא בארביל מהווה תזכורת חדה לכך שהשקט באזור הוא זמני בלבד, וכי כל אירוע מקומי יכול להצית מחדש חזית שלמה ופעילה במיוחד.

בעקבות המתקפה, הועלתה הכוננות בכל הבסיסים האמריקניים ברחבי המזרח התיכון לרמה הגבוהה ביותר. חיל האוויר האמריקאי והכוחות הפרוסים בשטח נערכים לאפשרות של גלי תקיפה נוספים, תוך תגבור מערכות הגילוי והיירוט האקטיביות. גורמי ביטחון מציינים כי רמת המורכבות של האיומים האוויריים מחייבת שינוי תפיסתי דחוף, שכן השימוש בכטב"מים מתאבדים הפך לנשק שובר שוויון שמצריך פתרונות טכנולוגיים ומבצעיים חדשים.

השאלה הגדולה שנותרה כעת פתוחה היא כיצד יבחר הממשל האמריקני להגיב לאירוע החמור הזה. המשך המדיניות הנוכחית של הכלת האירועים והימנעות מעימות ישיר יוביל בהכרח להמשך השחיקה בהרתעה האמריקנית, ויזמין תקיפות נועזות וקטלניות עוד יותר בעתיד הקרוב. רק שינוי מגמה חריף וגביית מחיר כבד ומוחשי מהמפעילים בטהרן עשויים להשיב את השקט האמיתי לאזור השברירי הזה.