מרוץ נגד הזמן מתנהל הערב בהרי ההימלאיה. מספר ההרוגים באסון הטבע שפקד את נפאל וטיבט טיפס ל579, ומעל 1,900 בני אדם עדיין נעדרים. הצלב האדום מעריך כי כ-93 אלף בני אדם נפגעו מהשיטפון וזקוקים בדחיפות למזון, מים ומקום לינה.
השיטפון הפתאומי שהיכה ביום רביעי באזור הגבול בין נפאל לטיבט מחק כפרים שלמים לאורך הנהרות בוטקושי וטרישולי. יותר מ-40 גשרים נהרסו וכ-40 קילומטרים של כבישים נמחקו לחלוטין, כך שחלק גדול מהאזורים הפגועים נגישים כיום רק במסוקים.
לפי הרשות הלאומית לניהול אסונות של נפאל, כ-15 אלף אנשי ביטחון גויסו למבצע החילוץ הענק. מסוקים צבאיים ואזרחיים נוחתים כמעט ללא הפסקה, מפנים פצועים ולכודים ומטילים מהאוויר מזון וציוד לאזורים שאי אפשר להגיע אליהם ביבשה.
אחד ממבצעי החילוץ הדרמטיים ביותר התרחש בתחנת הכוח ההידרואלקטרית "טרישולי העליון 1", שם נמלטו מאות עובדים ותושבים אל תוך מנהרה כשהנחשול הגיע למתחם. כניסות המנהרה כוסו כליל בבוץ, וצוותי הצבא התקשו בתחילה אף לאתר אותן. לאחר שעות ארוכות של חיפוש הצליחו הכוחות לחלץ כ-350 עובדים ותושבים. "שרדתי משום שהייתי בתוך המנהרה", סיפר בודהה טמאנג, עובד שחולץ במסוק. עובד נוסף, דב שרסטה, אמר: "יותר אנשים נהרגו מאשר חולצו".
סיפור ההישרדות שהפך לסמל תקווה הוא זה של זויאל גאלה, ילד בן שמונה בלבד. כשהמים הגיעו לכפרו הוא רץ אל היער וטיפס מעץ לעץ כדי שלא להיסחף. הילד חולץ במסוק כשהוא פצוע, אך במשך יומיים שלמים לא ידעה אמו, מאטי מאיה טמאנג, אם הוא ואחיו נותרו בחיים. רק לאחר חיפושים נואשים בין בתי חולים ומרכזי קליטה קיבלה שיחת טלפון שהובילה אותה אל בנה, ובהמשך התברר שגם אחיו שרד. השניים התאחדו בבית החולים.
ניצולים נוספים סיפרו על רגעי אימה. פועל בן 24, ביבק קומאל, נסחף עם "חומת מים" בעוצמת רעידת אדמה עד שגופו נתפס בענפי עץ מנגו. "אילו עץ המנגו לא היה שם, הייתי נסחף אל מותי", אמר. אחר, טולסי בהאדור בהנדרי, הוטח בעוצמה אל מדרון ההר, וזה מה שהציל בסופו של דבר את חייו. קצין מכס שהיה בזמן האסון בכפר טימורה, הסמוך לגבול עם סין, תיאר: "הבחנתי בסערה שחורה שמגיעה לכיווננו. תוך כמה שניות טיפסנו במעלה הגבעה. זה היה כמו סצנה מסרט הוליוודי. אני לא קורא לזה שיטפון, זה היה צונאמי".
ביום שישי בבוקר נאלצו הרשויות לעצור את פעולות החילוץ למשך כשעה וחצי, לאחר שאגם שנוצר מאחורי סכר טבעי של סלעים וקרח החל לגלוש. המסוקים קורקעו, אנשי ההצלה הורחקו מגדות הנהר ותושבים שכבר חזרו לבתיהם נדרשו שוב לברוח לאזורים גבוהים. לאחר שהתברר שהמים משתחררים בהדרגה והסכנה המיידית פוחתת, חודש המבצע, אך הרשויות ממשיכות לעקוב מקרוב אחר האגם ומוקדי חסימה נוספים שנוצרו בעקבות האסון.
ממשלת נפאל, שסירבה בתחילה לקבל סיוע מהודו, סין, ארצות הברית, בריטניה, יפן, דרום קוריאה, סרי לנקה ובנגלדש, שינתה כיוון. דובר משרד החוץ אמר בתחילה כי כוחות הביטחון המקומיים מסוגלים לנהל את המבצע לבדם, וגורמים דיפלומטיים העלו השערה שההסתייגות קשורה לרגישות הביטחונית של האזור הצמוד לטיבט שבשליטת סין, טענה שהממשלה הכחישה. בעקבות היקף האסון והלחץ מצד מדינות שאזרחיהן נעדרים, קטמנדו הסכימה לבסוף לאפשר כניסה מוגבלת של מומחים מהודו, סין, אוסטרליה ודרום קוריאה, בעיקר לצורך חילוץ ממנהרות וזיהוי פורנזי של גופות.
לפי נתונים שפורסמו, בין הנעדרים נמנים אזרחים מ-31 מדינות, כאשר הקבוצה הגדולה ביותר היא אזרחי הודו, ואחריהם אמריקנים, אוקראינים, אוסטרלים ובריטים. הודו שלחה 11 רופאים ומומחי חילוץ ממנהרות, דרום קוריאה שיגרה צוות תגובה מהירה, וארצות הברית הודיעה על סיוע ראשוני בסך חצי מיליון דולר. האיחוד האירופי, קנדה והצלב האדום הצטרפו אף הם למאמצי גיוס הכספים והסיוע.
חוקרים כבר מגדירים את האסון כאירוע הטבע הקשה ביותר בנפאל מאז רעידת האדמה של 2015. הוא החל בקריסה עצומה של סלעים וקרח בהר לנגטאנג, כאשר מקטע ברוחב של כ-600 מטרים התנתק בגובה של כ-5,200 מטר וצנח כ-1,200 מטר אל תוך העמק, ביצר את נהר לנדה קולה וחסם אותו זמנית. כשהסכר הטבעי קרס, השתחרר נחשול דמוי צונאמי שהמשיך במורד הנהרות בוטקושי וטרישולי, ולפי הערכות המדענים נע במהירות של כ-50 מטרים בשנייה, כ-180 קילומטרים בשעה, על פני יותר מ-20 קילומטרים, כך שלתושבים כמעט שלא נותר זמן להגיב.
המבצע נמשך גם היום, כאשר יוניסף מזהיר כי לפחות 17 אלף ילדים זקוקים לסיוע הומניטרי דחוף, ו-18 בתי ספר נהרסו כליל. הרשויות בנפאל ובסין ממשיכות לעקוב אחר שני אגמים חדשים שנוצרו בעקבות האסון, מתוך חשש מהצפה נוספת, בעוד המחלצים ממשיכים לחפש ניצולים תחת שכבות עמוקות של בוץ והריסות.
מבצע החילוץ נמשך, מספר הנעדרים עדיין באלפים והרשויות מזהירות כי מניין הקורבנות צפוי להמשיך לעלות.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה