בנט על אוריך ונתניהו: "זו הבגידה החמורה בהיסטוריה של ישראל"

נפתלי בנט יצא בהתקפה חריפה על בנימין נתניהו בעקבות ההתפתחויות החדשות בפרשת קטארגייט. בראיון שהעניק לפודקאסט של מיקי לוין במעריב, תיאר ראש הממשלה לשעבר את הפרשה כ"הבגידה החמורה ביותר בתולדות מדינת ישראל", ותקף את נתניהו על כך שהוא ממשיך לגבות את יועצו הבכיר, יונתן אוריך, חרף הראיות שהצטברו נגדו.

הרקע לתקיפה הוא חשיפה דרמטית שעלתה בימים האחרונים: אוריך, שהכחיש בתוקף כל קשר עם הלוביסט האמריקאי ג'יי פוטליק, שהפעיל את מבצע ההשפעה הקטארי בישראל, נתפס בשקר. חוקרים הציגו לו את לוח הזמנים המלא של פגישותיו עם פוטליק, ואף הטיחו בו עובדה שקשה להכחיש: השניים צפו יחד במשחק כדורגל.

שותפו הקרוב של אוריך, ישראל איינהורן, הוא זה שהפליל אותו בפועל. איינהורן העיד כי נפגש עם פוטליק לראשונה בגמר יורו 2024 שהתקיים בברלין, אותו ביקור שבמהלכו, כך מתברר, ישבו זה לצד זה אוריך, פוטליק ואיינהורן עצמם. את הפינוק במגרש, במקומות ישיבה יוקרתיים, מימנו הקטארים. כל זה קרה ביולי 2024, בעיצומה של מלחמת חרבות ברזל, כשאוריך לקח ימי חופש מתפקידו בלשכת ראש הממשלה כדי לנסוע לפגוש את מעסיקיו הנוספים.

בשיחה עם לוין הציג בנט תרחיש היפותטי כדי להמחיש את חומרת הפרשה. "לו אני ראש ממשלה, ואני מגלה בשגרה, לא בזמן מלחמה, שאחד מיועציי עובד כלוביסט עבור ממשלת איטליה, שמשלמת לו כדי לקדם את האינטרסים שלה, אני מעיף אותו לכל הרוחות, בבושת פנים", אמר. "כי אתה היועץ של ראש ממשלת ישראל. רק האינטרס הישראלי אמור לעמוד לנגד עיניך. פה זה לא איטליה. זו מדינת אויב, קטאר, מממני הנח'בה, וזה לא בשגרה, זה בזמן מלחמה".

בנט לא הסתפק בתקיפת אוריך, והפנה את החיצים ישירות לנתניהו. "הסיפור שלי הוא כבר מזמן לא אוריך, זה נתניהו", אמר, והוסיף כי מצביעי ליכוד רבים שואלים אותו את אותה שאלה: "נתניהו עד הבחירות חייב להסביר מה הסיפור שלו עם קטאר. למה הוא לא מעיף את אוריך מהלשכה? למה הוא לא מגדיר את קטאר כאויב?"

בנקודה מסוימת בראיון תיאר בנט את עצמו כאדם שמעולם לא חשד בנתניהו שהוא פוגע בביטחון המדינה לטובת רווח כספי, אפילו לא בפרשת הצוללות. אבל לדבריו, הפעם זה שונה. "זו הפעם הראשונה שאני שואל את עצמי: רגע, מה קורה פה?" אמר, והוסיף: "יש לי בן שהוא לוחם קומנדו. זה מפחיד. עבור מי הוא עובד? עבור מדינת ישראל ועם ישראל, או עבור אינטרסים אחרים? אני לא יודע. זה מזעזע, ולכן הוא חייב פשוט לטוס הביתה כבר". את הראיון סיים בקריאה ישירה: "לך הביתה, תשחרר. אנחנו ניקח מפה, ואנחנו יותר טובים גם".

אלא שבדיקה שנעשתה סביב ממשלת בנט עצמה, זו שכונתה בזמנו "ממשלת השינוי", חושפת תמונה מביכה. דווקא בתקופת כהונתו של בנט כראש ממשלה, כשבועיים בלבד לאחר ההשבעה, חידשה ישראל את העברת הסולר הקטארי לתחנת הכוח בעזה. חודשים לאחר מכן, על גדר הרצועה, נרצח הלוחם בראל שמואלי הי"ד. באותו שבוע אישרה ממשלת בנט הכנסת ציוד לעזה תחת הכותרת "פרויקטים אזרחיים בינלאומיים", ציוד שכלל בין היתר רכבי טנדר מסוג טויוטה, מאותם דגמים ששימשו את מחבלי חמאס בפריצה לשטח ישראל בשבעה באוקטובר.

גם בזירה הכלכלית והמדינית תועדו באותה תקופה מהלכי התקרבות משמעותיים לדוחא. פורסם הסכם יהלומים חשאי שקידם כינון יחסים רשמיים בין ישראל לקטאר. שר הביטחון דאז, בני גנץ, הודיע בגאווה כי ישראלים יוכלו להגיע לקטאר לצפות במונדיאל, ותיאר את קטאר כ"מדינה בעלת חשיבות בינלאומית שתורמת ליציבות באזור". בנוסף, חברת הייטק ישראלית, בראשות נמרוד שקדי, בנו של מפקד חיל האוויר לשעבר אלעזר שקדי, מכרה לקטאר טכנולוגיה נגד רחפנים לצורך אבטחת המונדיאל.

הפרשה כולה עדיין בעיצומה, ועוד צפויים להתגלות פרטים נוספים על הקשרים בין לשכת ראש הממשלה לגורמים קטאריים בזמן המלחמה. בינתיים נתניהו ממשיך להעסיק את אוריך, ואף הליכוד מממן את שכר הטרחה של עורכי הדין שלו, כשהשאלה המרכזית שעל הפרק נותרת פתוחה: מה ידע נתניהו, ומתי.