בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב הכיר השבוע במוזיקאי ירמי קפלן כנפגע עבודה, כמעט שני עשורים לאחר שנפל על הבמה במהלך הופעה בירושלים. המוסד לביטוח הלאומי סירב במשך שנים להכיר בפציעה, בטענה שקפלן נטל על עצמו סיכון מרצון כשקפץ ורקד על הבמה. בית הדין דחה את הטענה וקבע כי מדובר בחלק בלתי נפרד מעבודתו של הזמר.
האירוע התרחש ב-4 בדצמבר 2006, בשעה 23:30 לערך, במהלך הופעה בבר "אופן" בירושלים. קפלן, יליד 1961, נוהג לקפוץ ולרקוד על הבמה כחלק מרכזי ממופעיו. במהלך ההופעה נתקל בסטנד גיטרה שהונח על הבמה, מעד ונפל, ונחבל בצווארו ובגבו העליון. למרות הכאבים החליט להמשיך ולסיים את ההופעה, שכללה ארבעה או חמישה שירים.
לאחר המופע עדכן קפלן את מנהלת ההפקה שלו באותה תקופה, ליטל לוגסי, בנפילה ובכאבים שחש. שישה ימים לאחר האירוע פנה לטיפול אצל כירופרקט, וכעבור שבוע הגיע לטיפול נוסף. בתחילת ינואר 2007, כשהכאבים לא חלפו, פנה גם לאורתופד. אלא שרק באפריל 2024, כמעט 18 שנה לאחר הנפילה, הגיש קפלן למוסד לביטוח הלאומי תביעה להכרה בפגיעה כתאונת עבודה.
הביטוח הלאומי דחה את התביעה כעבור כשנה, באפריל 2025, בטענה שלא הוכח שהתאונה אירעה תוך כדי עיסוקו של קפלן ועקב עבודתו. בכתב ההגנה שהגיש המוסד נטען גם כי השיהוי הממושך בהגשת התביעה גרם לו נזק ראייתי חמור, שמנע ממנו לחקור כראוי את נסיבות האירוע. בנוסף טען הביטוח הלאומי כי קפלן בחר מרצונו לקפוץ על הבמה, ובכך נטל על עצמו סיכון שאינו מצדיק כיסוי ביטוחי, וכי מצבו נובע מתחלואה טבעית או ממצב רפואי קודם.
קפלן, שיוצג בהליך על ידי עורך הדין ניצן מרום, פנה לבית הדין האזורי לעבודה והציג את גרסתו, שנתמכה בעדותם של שני אנשים שנכחו באירוע: מנהלת ההפקה לוגסי והגיטריסט עידו אגמון, שהופיע לצדו באותו ערב. לוגסי אישרה שראתה את קפלן נתקל בסטנד ונופל, ואגמון העיד כי הוא זוכר את המעידה היטב. "אני זוכר זיכרון צילומי כזה, זוכר הופעה, זוכר תוך כדי מעידה כזאתי", אמר בעדותו.
בדיון שהתקיים בפברואר נשאל קפלן מדוע המתין כמעט שני עשורים עד שהגיש את התביעה. "לא ידעתי בכלל שיש כזה דבר, אף אחד לא אמר לי", השיב. "לא אמר לי וואו, אתה יודע שפגיעה בעבודה אתה יכול לתבוע ביטוח לאומי, מגיעים לך פיצויים, לא מגיעים לך פיצויים, ההפך, במקצוע שלי אם נפצעתי, גם אם זו הפרנסה היחידה שיש לנו, אף אחד לא מפצה". באשר להחלטתו להמשיך ולהופיע למרות הכאב, הסביר קפלן כי "אתה לא מרגיש את זה בזמן ההופעה... שיש לך אדרנלין וזה".
בתצהירו תיאר קפלן את אופי עבודתו כמוזיקאי: "במהלך הופעותיי אני נוהג לקפוץ ולרקוד על הבמה כחלק אינטגרלי מביצוע יצירותיי. פרקטיקה זו נהוגה ורווחת בקרב אומנים, ונועדה להעצים את החוויה הקולית והוויזואלית של הקהל, לעורר תגובות רגשיות ולחזק את החיבור עם הצופים".
השופט תומר סילורה, שישב בדין לצד נציג הציבור אהרן קונפורטי ונציגת הציבור ימית פלד, קיבל את גרסתו של קפלן וקבע כי עדותו הייתה אמינה, וכי גם עדויות לוגסי ואגמון הותירו רושם מהימן שחיזק את גרסתו העובדתית. חיזוק נוסף נמצא במסמכים הרפואיים: ברישום האורתופד מינואר 2007 צוין במפורש כי "הכאב הופיע בזמן הופעה".
בפסק הדין נדחתה טענת הביטוח הלאומי בדבר נטילת סיכון מרצון. "אנו דוחים את טענת המוסד לביטוח לאומי לפיה קפיצותיו של ירמי קפלן על הבמה מהוות נטילת סיכון מרצון השוללת הכרה בתאונה, שכן מדובר בחלק אינטגרלי מעבודתו השוטפת והרגילה של ירמי קפלן כפרפורמר ומוזיקאי המופיע בפני קהל", נכתב. "חוק הביטוח הלאומי נועד להעניק רשת ביטחון סוציאלית לעובדים שנפגעו תוך כדי ועקב עיסוקם, ואין לייחס אשם תורם או התרשלות של מבוטח כדי לשלול את עצם ההכרה העקרונית בפגיעתו בעבודה".
גם בנוגע לטענת השיהוי קבע בית הדין כי חלוף הזמן אינו שולל את הזכאות העקרונית להכרה בפגיעה, אם כי הוא עשוי להגביל את הזכאות לתשלומים כספיים למפרע. משום שעורך דינו של קפלן הודיע כי אינו עומד על מינוי מומחה רפואי ומבקש הכרה עקרונית בלבד, לא נדרש בית הדין לברר את שאלת הקשר הסיבתי הרפואי. בפסק הדין, שניתן ב-21 באוקטובר, חויב הביטוח הלאומי לשלם לקפלן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 שקלים בתוך 30 יום.
עוד מהדיווחים
הטיפולים אצל הכירופרקט לאחר הנפילה התקיימו ב-10 וב-17 בדצמבר 2006, ופנייתו לאורתופד הייתה ב-2 בינואר 2007. ההופעה שבה נפל קפלן הייתה הופעה קצרה במסגרת מסיבת ריקודים בבר.
למה זה חשוב
פסק הדין קובע עיקרון חשוב גם לעובדים עצמאים ואמנים: גם פעילות שיש בה סיכון מובנה, כמו קפיצות על הבמה, יכולה להיחשב חלק מהעבודה ולזכות בהכרה כתאונת עבודה. הוא גם מלמד שגם שיהוי של שנים רבות בהגשת תביעה לא שולל הכרה עקרונית בפגיעה, אף שהוא עלול להגביל את הזכאות הכספית למפרע.
ההכרעה מעניקה לקפלן הכרה עקרונית בלבד באירוע כתאונת עבודה, ללא קביעת נכות או פיצוי כספי בגין הפגיעה עצמה. לצדדים ניתנה האפשרות לערער לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. בהמשך ההליך, ככל שיידרש, תתברר זכאותו הכספית של קפלן בנפרד.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה