מור שמלי, אלמנתו של אלון שמלי שנרצח בפיגוע הירי באלכסנדריה שבמצרים, הלכה לעולמה בשבת בגיל 35 בלבד. מותה הגיע לאחר יותר משלוש שנים של סבל נפשי בלתי נסבל, מאז שראתה במו עיניה את רצח בעלה.
הפיגוע התרחש ב-8 באוקטובר 2023, יממה בלבד אחרי טבח השבעה באוקטובר. קבוצת מטיילים ישראלים ביקרה באתר התיירות "עמוד פומפיוס" באלכסנדריה, כאשר שוטר מצרי פתח לפתע באש מטווח קצר לעבר האזרחים הישראלים. בפיגוע נרצחו אלון שמלי בן ה-34, אמנון בצלאל בן ה-64, חגי אפרת בן ה-83, וכן המדריך המצרי סייד כמאל אל-חוואלקה.
מור, שהייתה לצד בעלה ברגעי הירי, נאלצה לשבת לצידו כמעט שעה שלמה כשהוא מדמם, עד שהגיעה עזרה. רק כ-12 שעות לאחר מכן, בבית חולים מצרי, נמסרה לה ההודעה הרשמית על מותו. מאז אותו רגע, חייה לא היו אותו דבר.
הוריה, אילן ושושי כהן, תיארו את תקופת האבל הממושכת שעברה עליה. "מאז האסון במצרים והטראומה שעברה, היא הייתה חיה-מתה", סיפרו. "בעלה נרצח לידה והיא לא יצאה מזה, הנפש שלה נרצחה שם במצרים והיום היא פשוט נפטרה בטרם עת".
בחודשים האחרונים שיתפה מור את עוקביה ברשתות החברתיות בכאב שליווה אותה בכל רגע. בינואר האחרון היא אף חשפה כי החליטה לפנות להליך של המתת חסד בשווייץ. "הכאב בלתי נסבל, לא תאמינו כמה דמעות יכולים לייצר הלב והעיניים", כתבה באחד הפוסטים. "אני לא חיה ולא לגמרי מתה, מתקיימת כאילו מרחפת מעל החיים. כאן אבל לא כאן. החיים שלי הסתיימו שם במצרים ב-8 באוקטובר 2023 כשרצחו אותנו, הכדור שפגע בלב של אלון פגע גם בלב שלי".
מור כתבה גם על הכאב שבחוסר הצדק. "ניצלתי את הזמן הזה לנסות להשיג צדק מינימלי אבל לא הצלחתי. המדינה שלנו נכשלה בזה", כתבה. הרוצח, שוטר מצרי שפתח באש מנשקו האישי, טרם הועמד לדין עד עצם היום הזה.
בדבריה האחרונים פנתה מור למשפחתה וביקשה את סליחתם. "סליחה מכולם שהשנתיים האלה אני לא אני, תודה למשפחה המושלמת שלי ושל אלון שתמיד הייתם לצידי", כתבה. את עצמה היא נהגה לכנות בגיל "34-2", מחסירה את השנים שחלפו מאז מות בעלה, כסימן לכך שהשעון שלה נעצר באותו יום.
דודה, נחום ישראלי, פרסם דברי פרידה קורעי לב. "כבר שלוש שנים שאת אינך. אינך שקטה, אינך נוכחת, אינך עצמך. עכשיו שקט לך. מתת כבר אז לפני שלוש שנים, כשהכדור ההוא פילח את לבו של אלון אהובך, הוא פילח גם את שלך", כתב. "גם בלב של כולנו נפער סדק ענק לפני שלוש שנים וכעת הוא גדל, התרחב והתעצם. אבל לפחות עכשיו שקט לך".
מותה של מור מעלה שוב שאלות קשות על הטיפול והליווי שמקבלים שכולים ושורדי טרור לאורך זמן, לא רק בימי האזכרה אלא גם בשנים הארוכות שאחרי, כשהכאב ממשיך ללוות אותם בכל רגע מחייהם.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה