וינטר והנדל הפסידו בבחירות, אבל יקבלו מהמדינה מיליונים

הן לא עברו את אחוז החסימה, הן לא זכו באף מנדט, אבל שתי הרשימות של עופר וינטר ושל יועז הנדל יקבלו בכל זאת מיליוני שקלים מקופת המדינה. מדובר בתופעה שחוזרת על עצמה אחרי כל מערכת בחירות, אלא שהפעם הסכומים חוצים כל פרופורציה: מימון הבחירות הכולל לכנסת ה-26 הגיע לכ-300 מיליון שקל מכספי הציבור.

מפלגת עמך ישראל בראשות עופר וינטר קיבלה 95,663 קולות, כ-1.68% מהקולות הכשרים. רשימת המילואימניקים והכלכלית בראשות יועז הנדל ופרופ' ירון זליכה קיבלה 154,950 קולות, כ-2.72%. שתי הרשימות ביחד קיבלו רבע מיליון קולות, אבל נותרו מחוץ לכנסת. החוק קובע שרשימה שחוצה את רף 1% מהקולות הכשרים זכאית ליחידת מימון, גם בלי לעבור את אחוז החסימה של 3.25%. כך, שתי הרשימות יקבלו כל אחת מהמדינה סכום של כ-1.835 מיליון שקל.

הבעיה היא שהכסף הזה רחוק מלכסות את מה שהוציאו. וינטר נטל הלוואות בהיקף אדיר של 8.538 מיליון שקל, בגיבוי ערבויות של 11.4 מיליון שקל, וגייס תרומות של 42 אלף שקל בלבד. גם אחרי קבלת המימון מהמדינה, "עמך ישראל" תיוותר עם חוב של כ-6.7 מיליון שקל לבנק מזרחי. השאלה שמרחפת מעל הפרשה היא פשוטה: מאיפה וינטר אמור להביא את הכסף כדי שהערבויות לא יחולטו.

הנדל נמצא במצב דומה, אם כי פחות חמור. רשימתו גייסה ערבויות של 7.1 מיליון שקל ותרומות של 655 אלף שקל, אבל נושאת עליה גם חוב ישן ממערכת הבחירות הקודמת, לכנסת ה-25. אחרי שיקוזזו כספי המימון החדשים, החוב שלו עדיין צפוי לעמוד על כ-1.77 מיליון שקל.

מעבר לפרשה הפרטית של שתי הרשימות שנשרו, מתברר שהשיטה כולה מנופחת. חמש רשימות מרכזיות, ביניהן הליכוד, הציונות הדתית, עוצמה יהודית, יהדות התורה והדמוקרטים, התמודדו כשהן מפוצלות על הנייר לשתי מפלגות נפרדות, אף שלמעשה מדובר ברשימה אחת. הפיצול הטכני הזה הגדיל את מימון הבחירות המיידי ב-12.8 מיליון שקל, ויוסיף עוד כ-24 מיליון שקל לאורך ארבע שנות הכהונה.

הסיבה לפיצול נעוצה בנוסחה של חוק מימון מפלגות עצמו. יחידת המימון לכל מנדט הוגדלה בבחירות הנוכחיות ל-1.835 מיליון שקל, ולצידה ניתנת תוספת של 2.569 מיליון שקל לכל מפלגה שמרכיבה את הרשימה. כלומר, ככל שרשימה מצליחה להתפצל ליותר מפלגות על הנייר, כך היא זוכה בתוספת גדולה יותר. דוגמה בולטת היא הליכוד, ששיריין את טליק גווילי במקום מפלגת תקווה חדשה שהתפרקה, ובכך העמיד את סך מימון הבחירות שלו על שיא של 63.9 מיליון שקל.

גם המפלגות החרדיות נהנו מהנוסחה הנדיבה. ש"ס קיבלה 18.1 מיליון שקל, דגל התורה 9.9 מיליון שקל, חומת תורת ישראל 6.2 מיליון שקל, ואגודת ישראל 6.3 מיליון שקל. הציונות הדתית ומפלגותיה קיבלו יחד 19.6 מיליון שקל, ועוצמה יהודית 17.1 מיליון שקל.

הצד השני של המטבע הוא החובות שמותירות אחריהן מפלגות שקרסו באמצע הדרך. הדוגמה הקיצונית ביותר היא כחול לבן בראשות בני גנץ, שפרש מהמרוץ כשבוע בלבד לפני הבחירות אחרי שכבר נטל מקדמת מימון בחירות, וכעת חייב לכנסת כ-11.7 מיליון שקל. נעם של אבי מעוז חייבת 1.647 מיליון שקל. יחד עם החוב של מפלגת המילואימניקים, שלוש המפלגות האלה חייבות לקופה הציבורית כ-15 מיליון שקל שלא ברור אם ייגבו אי פעם.

חשב הכנסת כבר פנה לכחול לבן ולנעם בדרישה להשיב את הכספים, אבל במקביל נפתחת השנה גם מערכת הפרישה: 54 חברי כנסת שלא חוזרים לכהונה זכאים למענקי הסתגלות בעלות כוללת של 11.5 מיליון שקל נוספים. השאלה שנותרת פתוחה היא אם ועדת המימון הציבורית תשנה את שיטת החישוב שמתגמלת פיצולים טכניים, או שהמחזור הבא של הבחירות יחזור על אותה תמונה בדיוק: מפלגות שמרוויחות מהחוק, לצד חובות ענק שהמדינה לא תצליח לגבות לעולם.