עיראק בחרה ראש ממשלה חדש: תומך איראן שנכנס בדלת האחורית

עיראק קיבלה ראש ממשלה חדש. עלי א-זאידי נבחר רשמית כמועמד לראשות ממשלת עיראק, לאחר שורת הסכמות שהושגו בתוך הגוש השיעי. הבחירה הזו אינה מובנת מאליה: א-זאידי נחשב כאיש הקרוב למשטר האיראני, ובחירתו מעלה שאלות כבדות על כיוון שבו תצעד בגדד בשנים הקרובות.

הדרך לבחירתו של א-זאידי לא הייתה ישרה. על פי הדיווחים, ארצות הברית הפעילה לחץ ממשי ודרשה כי נורי אל-מליכי, ראש הממשלה לשעבר, לא יחזור לתפקיד. הגוש השיעי נאלץ לעכל את הדרישה האמריקאית ולמשוך את מועמדותו של אל-מליכי, שהיה ידוע כדמות שנויה במחלוקת עמוקה הן בבגדד הן בוושינגטון.

במקום אל-מליכי, הגוש השיעי הגיע לידי הסכמה על א-זאידי. הבחירה הזו, שנועדה לכאורה לספק את הדרישות האמריקאיות, מעוררת בפני עצמה תמיהה רצינית: א-זאידי נחשב תומך במשטר האיראני. כלומר, ארה"ב ביקשה להוריד מועמד בעייתי אחד, ובמקומו נכנס מועמד שגם הוא מזוהה עם טהראן, אם כי אולי בעוצמה שונה.

הסכמות הגוש השיעי על שמו של א-זאידי לא הגיעו בן לילה. מדובר בתהליך פוליטי מורכב שנוהל בין סיעות שונות בתוך הגוש, כל אחת עם האינטרסים שלה ועם הקשרים שלה - חלקם לוושינגטון, חלקם לטהראן. המשא ומתן הפנימי הסתיים בסופו של דבר עם שמו של א-זאידי ככישור קבל.

נורי אל-מליכי, ששימש ראש ממשלת עיראק בשנים 2006 עד 2014, ידוע כאחד הפוליטיקאים השנויים ביותר במחלוקת בתולדות עיראק הפוסט-סדאמית. תקופת שלטונו מוצמדת בין השאר לעלייתה של דאעש ולהדרה של הקהילה הסונית. הדרישה האמריקאית להרחיקו מהמרוץ הייתה חד-משמעית, ולבסוף הגוש השיעי כיבד אותה.

על רקע זה, בחירתו של א-זאידי מציירת תמונה מורכבת. מצד אחד, ארה"ב השיגה את מה שרצתה - אל-מליכי בחוץ. מצד שני, הדמות שנכנסת במקומו לא בדיוק מייצגת ניתוק מהשפעת איראן על הזירה הפוליטית העיראקית. עיראק ממשיכה לנווט בין שני כוחות גדולים שמושכים אותה לכיוונים הפוכים.

עיראק מהווה זה שנים מרחב תחרות אינטנסיבי בין ארצות הברית לאיראן. איראן משקיעה בה השפעה דרך מיליציות, דרך פוליטיקאים שיעים מקורבים ודרך כלכלה. ארה"ב שומרת על נוכחות צבאית ומנסה לעצב את המרחב הפוליטי בבגדד לפי האינטרסים שלה. שם של ראש ממשלה אחד יכול לשנות את נקודת האיזון בין שני הכוחות הללו - ובחירתו של א-זאידי תיבחן בדיוק בפריזמה הזו.

כעת עומד א-זאידי בפני אתגר קשה: לגבש ממשלה שתצליח לפעול בין הלחצים האמריקאים מצד אחד לציפיות הגורמים השיעים הקרובים לאיראן מצד שני. הפרלמנט העיראקי יצטרך לאשר את בחירתו, ובמהלך התהליך הזה עשויים להתגלות פרטים נוספים על התנאים שהוצבו לבחירתו ועל ההבטחות שניתנו לשחקנים השונים.