מחנכו של לוחם מגלן שנהרג בלבנון נפרד: "הדברים שכתב הפכו לצוואה"

אבל כבד ירד על קהילת חוף הכרמל: רס"ל ניר בן ארי, בן 21 ממושב כרם מהר"ל, נפל בפעילות מבצעית בלבנון בעת שירותו ביחידת מגלן. הבשורה הקשה הגיעה לקהילה בשבת אחר הצהריים, כשמנהלת בית הספר "כפר גלים", אלפא וינברגר, הודיעה על האובדן "בלב שבור ומסרב להאמין". ניר היה בן 21 בלבד, ימים ספורים לפני שחרורו מהצבא.

מי שמתקשה יותר מכולם לקבל את האובדן הוא המחנך דני פוליקר ממושב גבע כרמל, שליווה את ניר בן ארי לאורך כל שש שנות לימודיו בבית הספר. "ילד שלי", אמר פוליקר בגרון חנוק. "שש שנים גידלתי את הילד הזה. אצל ניר הכול היה בעוצמות. הוא ידע להכיר תודה, להגיד תודה - באמת להגיד תודה - ובעולם שבו זה כבר לא מובן מאליו, זה היה חלק גדול ממי שהוא היה".

פוליקר מספר שמהרגע הראשון שניר נכנס לכיתה היה ברור שהוא לא עוד תלמיד מן השורה. "איך שהוא הגיע הוא נהיה מנהיג. הוא ידע לסחוף אחריו, לעמוד על שלו, לומר את מה שהוא חושב בלי להתבייש. הוא היה סמן ימני בכיתה קצת שמאלנית, אבל גם כשהתווכחו איתו - אהבו אותו". ניר סיים את לימודיו בהצטיינות, עם מגמות ביולוגיה ופיזיקה, ויצא אחר כך לשנת שירות.

הקשר בין פוליקר לניר לא היה קשר של מורה ותלמיד בלבד. "זו הייתה כיתה מאוד מיוחדת, ומעטים המחנכים שמלווים כיתה שש שנים. לקחתי אותם כפרויקט אישי", הוא אומר. "הייתי שם כשהוא קיבל רישיון נהיגה, כשהוא התאהב והייתה לו חברה, ברגעים השמחים וגם בקשים. הדברים שניר כתב לי כשסיים את בית הספר - הם עכשיו כמו צוואה בשבילי".

הכיתה של ניר הייתה חלק מפרויקט "כיתת נחשון", שבמסגרתו הקדישו יום שלם בשבוע ללימודי ערכים. "אמרנו להם שערכים חשובים יותר מפיזיקה", אומר פוליקר. "הכול חשוב, אבל לנטוע בנוער ערכים - זה בעיניי חשוב יותר". אחרי התיכון המשיך ניר למכינה הירושלמית, עוד מסגרת שיצקה בו ערכים לפני גיוסו לאחת היחידות הקרביות המובחרות בצבא.

חבריו לכיתה זוכרים אותו גם כשחקן כדורסל תחרותי ומחושב. "גם בכדורסל הוא היה אלוף - חדור מטרה, תחרותי, כזה שהניצחון בשבילו היה הכול. כשהוא רצה משהו, שום דבר לא באמת עצר אותו", סיפר פוליקר. כוח הרצון הזה, אומרים מכריו, הוא שהוביל אותו גם לשירות ביחידת מגלן, יחידת הסיור המובחרת.

הפגישה האחרונה בין המורה לתלמידו הייתה בחופשת השחרור, ימים ספורים לפני שניר נפל. "כאילו רווח לי", נזכר פוליקר בכאב. "אמרתי לעצמי: יאללה, זהו, הוא כבר לפני סיום. כל השירות שלו היה קרבי ומסוכן, ופתאום היה נדמה שהוא כבר עבר את זה". הוא מוסיף פרט שמוסיף עוד שכבה לקושי: "הם היו שלושה בנים בבית, כולם בסיירות. ידעתי שהוא במגלן, ידעתי שאימא שלו לא ישנה בלילות. גם אני חששתי".

מנהלת בית הספר, וינברגר, הזכירה שמדובר באובדן שני לקהילה בתוך חודש אחד בלבד. סמ"ר נועם המבורגר מעתלית, גם הוא בוגר בית הספר, נפל בחודש הזה, וטקס האזכרה שלו צוין ביום הלוויה של ניר בן ארי. "זהו אובדן שני וכבד מנשוא לקהילה שלנו - בחודש אחד", כתבה. "הלב נשבר אל מול החיים הצעירים שנגדעו והכאב העצום של המשפחה".

ולצד האבל, נשאר פוליקר עם שאלה שמכרסמת בו. "אנחנו מחנכים את דור העתיד לערכים, לשירות משמעותי, לתת את הכי טוב שאפשר - והרבה פעמים זה אומר שירות קרבי", הוא אומר. "אחרי אסון כזה אי אפשר שלא לשאול אם אולי גם אנחנו, בדרך הזו, דחפנו אותם לשם. אנשים לא תמיד מבינים מה עובר על מחנכים ברגעים כאלה". השבת הבטיח לכיתה: "אאסוף אותם, נשב יחד, נדבר על ניר, וגם נצחק קצת - עם ניר איתנו גם אם הפעם רק במחשבותינו".