ד"ר שמואל חרל"פ, יו"ר קבוצת כלמוביל ואחד מאנשי העסקים הבולטים בישראל, הלך לעולמו הלילה בגיל 82. חרל"פ נפטר בביתו לאחר מאבק במחלה ממושכת, כשהוא מוקף בבני משפחתו. הוא הותיר אחריו את רעייתו ענת, שני ילדים ושבעה נכדים.
הסיפור של חרל"פ הוא לא סיפור עסקי רגיל. איש שהתחיל את דרכו הרחק מעולם הרכב, עם דוקטורט בפילוסופיה מאוניברסיטת הרווארד ותואר מהאוניברסיטה העברית בירושלים, שם גם לימד מדע המדינה בסוף שנות ה-70. במקביל לקריירה העסקית פרסם לאורך השנים עשרות מאמרי דעה, עסק בכתיבה על הוגים כמו הגל ופרנסיס פוקויאמה, ומעולם לא ניתק לגמרי מעולם הרעיונות שממנו יצא.
התפנית הגיעה בתחילת שנות ה-80, כשחרל"פ עזב את האקדמיה והצטרף לעסק המשפחתי שהקים אביו, עמיחי חרל"פ, סביב זיכיון מרצדס בישראל. "עד אז לא ידעתי לקרוא דוח כספי", סיפר בעבר בראיון משותף עם רעייתו. "הבנתי שהוא מתחיל בשורה של הכנסות למעלה, למטה צריך להישאר רווח, ואת כל מה שבאמצע צריך לצמצם. זה מה שעשיתי. זה הרבה יותר פשוט מפילוסופיה".
תחת הנהגתו, לצד אחיו יואב ובהמשך גם בנו אסף, הפכה כלמוביל מיבואנית מרצדס בודדת לאחת מקבוצות הרכב הגדולות בישראל. ב-1988 הצטרפה מיצובישי, ב-1994 הצטרפה יונדאי, ובהמשך גם ג'נסיס, סמארט ומותגים סיניים כמו ג'אקו ואומודה. כיום מדובר בקבוצה עם נתח שוק של כ-25% ומחזור פעילות שמוערך בלמעלה מ-10 מיליארד שקל בשנה, שמתפרסת גם על תחומי אנרגיה, מיחזור סוללות, מימון ונדל"ן.
אבל הרגע שהפך את חרל"פ מאיש רכב למשקיע אגדי הגיע דווקא ממקום אחר. בתחילת שנות ה-2000 הוא זיהה את הפוטנציאל בחברת מובילאיי, שהקימו אמנון שעשוע וזיו אבירם, בתקופה שבה הרעיון של מכונית שרואה ומזהה את סביבתה נשמע דמיוני. חרל"פ וכלמוביל השקיעו בשלבים המוקדמים כ-12 מיליון דולר, והוא נשאר אחד מבעלי המניות הפרטיים הגדולים בחברה גם כשהשווי שלה טיפס לשמיים. כשמובילאיי נמכרה לאינטל ב-2017 תמורת 15.3 מיליארד דולר, החזקתו הוערכה במיליארד דולר ואף יותר.
בשנים האחרונות הפך חרל"פ, יחד עם רעייתו ענת, לאחד הפילנתרופים המשמעותיים בישראל. אחרי השבעה באוקטובר תרמו בני הזוג 120 רכבי מיצובישי לקיבוצים ניר עוז, נחל עוז, בארי וכפר עזה. ב-2025, בעקבות הנזק שגרמה פגיעת טילים איראניים למכון ויצמן למדע, תרמו 10 מיליון דולר לשיקום הקמפוס והמעבדות.
זמן קצר אחר כך הגיעה התרומה הגדולה מכולן: 180 מיליון דולר, כ-600 מיליון שקל, להקמת מרכז חדש לרפואת הלב והמוח בבית החולים בילינסון. מדובר בתרומה הגדולה ביותר שניתנה אי פעם למערכת הבריאות הציבורית בישראל. הכסף מיועד להקמת "מגדל התקווה", מבנה בן 15 קומות עם כ-300 מיטות אשפוז, מערכי לב ומוח, חדרי ניתוח, טיפול נמרץ ומחקר. בני הזוג בחרו במכוון שלא לקרוא לבניין על שמם, מתוך תפיסה שהמטרה הציבורית חשובה מהנצחה אישית.
מעבר לעולם העסקים והנדבנות, חרל"פ היה גם ספורטאי נלהב. הוא נכנס לעולם הריצה בגיל מבוגר יחסית והשלים את המרתון הראשון שלו בניו יורק בגיל 60. הוא השתתף בשלושה מרתונים מלאים, התחרה באליפות אירופה בחתירה, וב-2005 נבחר לשאת את הלפיד בטקס פתיחת המכביה.
"מגדל התקווה" נמצא כיום בהקמה בבילינסון ופתיחתו מתוכננת לשנת 2027. הפרויקט יהיה אחת העדויות הפיזיות הגדולות ביותר להשפעתו של חרל"פ מחוץ לעולם העסקים, שנותרה ניצבת גם אחרי לכתו. מועד ההלוויה יימסר בהודעה נפרדת.
חרל"פ, שהחל את דרכו כמרצה לפילוסופיה והפך לאחד המשקיעים הבולטים בתולדות ההייטק הישראלי, הותיר מורשת שמשלבת עסקים, מדע ורפואה, ותושלם בשנים הקרובות עם פתיחת מגדל שנושא לא את שמו, אלא את שם התקווה.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה