שכונת הגבעה הצרפתית בירושלים לא הייתה אף פעם שכונה משעממת, אבל בשנים האחרונות היא הפכה למעבדה קטנה ומרתקת. הבניינים שנבנו כאן בשנות השבעים, אלה שהיו פעם מלאים במשפחות חילוניות של סגל האוניברסיטה העברית, מתמלאים היום בתמהיל אחר לגמרי. עולים חדשים, סטודנטים מכל העולם ומשפחות חרדיות צעירות חיים היום דלת ליד דלת, ומי שגר כאן כבר הרבה זמן בטח קצת משפשף עיניים.
בין הדיירים אפשר למצוא את מנחם ופיי פישר, בני 24 ו-22, ואת שיינה ודניאל גליקמן, שניהם בני 28. הזוגות הצעירים גרים ממש בשכנות, כולם עלו מארצות הברית, וכולם חולקים מכנה משותף שקשה להתעלם ממנו: אין להם כמעט משפחה בארץ, ואת ארוחות השבת הם אוכלים עם חברים ולא עם דודים וסבתות. במילים אחרות, הם בנו לעצמם כאן חיים חדשים לגמרי, בלי רשת ביטחון משפחתית, ובלי להסתכל אחורה יותר מדי.
זה בדיוק הפרופיל שמעניין לשים אליו לב, כי מדובר בדור של עולים צעירים שמגיע לישראל בלי הכבודה האידיאולוגית של הוריהם. אין להם את הזיכרון של תנועת הנוער הציונית מלפני חמישים שנה, ואין להם נאמנות אוטומטית למפלגות הוותיקות. הם מתחילים מדף חלק, וזה בדיוק מה שהופך אותם לקבוצת הצבעה מעניינת במיוחד.
כי כאן מגיע החלק שבאמת מדליק את הפרונטים: חלק ניכר מהעולים הצעירים האלה נוטים להצביע למפלגה חרדית חדשה שצומחת בשנים האחרונות. לא המפלגות החרדיות הוותיקות שכולנו מכירים, אלא גוף פוליטי חדש שמדבר בשפה אחרת, פונה לקהל אחר, ומצליח לגייס בדיוק את הפלח הזה של עולים אמריקאים דתיים וצעירים שגרים בשכונות כמו הגבעה הצרפתית.
מעניין למה דווקא הם. אולי כי הם לא נושאים על הגב את המטען הפוליטי הישראלי המסורתי. אולי כי הזהות הדתית שלהם, זו שגובשה בקהילות אמריקאיות, מתחברת יותר לשפה של מפלגה חדשה מאשר למנגנונים הפוליטיים הישנים שכבר התעייפו מעצמם. וכנראה גם כי כשאין לך משפחה שמחנכת אותך "אנחנו מצביעים ככה כי סבא הצביע ככה", יש לך פתאום חופש לבחור אחרת.
השכונה עצמה, אגב, לא ממש שמה לב שהיא הפכה לסיפור. הרחובות עדיין נראים כמו שכונה ירושלמית שקטה, עם בניינים אפורים וגינות ציבוריות לא במיטבן. אבל מתחת לפני השטח מתרחש שינוי דמוגרפי אמיתי, כזה שהפוליטיקאים בטח כבר מריחים ומתחילים לתכנן סביבו קמפיינים.
זה גם מספר משהו על מגמה רחבה יותר של עלייה מארצות הברית בשנים האחרונות. יותר ויותר צעירים אמריקאים דתיים בוחרים לעלות ולהתיישב בירושלים, לא בהכרח בשכונות המוכרות של האנגלוסקסים, אלא במקומות מעורבים כמו הגבעה הצרפתית, ששם הם פוגשים גם חרדים ישראלים וגם עולים אחרים, ומתחילים לגבש זהות פוליטית חדשה משלהם.
ומה עכשיו? כנראה שנשמע עוד ועוד על הפלח הזה של בוחרים. ככל שיותר עולים צעירים מארצות הברית יתיישבו בשכונות כמו הגבעה הצרפתית, כך המפלגה החרדית החדשה תמשיך לחזר אחריהם, ומי שרוצה להבין את מפת ההצבעה החרדית של העתיד, כדאי שיתחיל לעקוב אחרי מה שקורה בבניינים האפורים האלה בירושלים.
מגמה חדשה של עולים צעירים מארה"ב שמעצבת מחדש את המפה הפוליטית החרדית בירושלים.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה