מלי וליאל יהלומי ברחו לארגנטינה בגלל חוב: "הכול מרצון"

פרשת ההיעלמות המסתורית של מלי וליאל יהלומי מקבלת עכשיו תמונה הרבה יותר ברורה. מתברר שלא היה שם שום חטיפה, ושום אסון. השתיים תכננו לברוח מהארץ, בשקט מוחלט, והמניע היה כסף. חוב ענק שרדף אחרי מלי במשך שנים.

מדובר בסכום של יותר מ-200 אלף שקל. חוב שרק הלך ותפח מחודש לחודש, עד שמלי החליטה שהדרך היחידה החוצה היא ממש לצאת. מהארץ.

מה שהכי מטלטל בסיפור הזה זה כמה קרוב הן היו לכולם בלי שאף אחד חשד בכלום. רק בסוף השבוע שלפני הבריחה, המשפחה כולה התאספה וחגגה למלי מסיבת הפתעה ליום הולדתה ה-50. שום דבר בהתנהגות שלה לא הסגיר את מה שהיא מתכננת.

אפילו הבן שלה, אביתר, אברך חרדי שגר בישראל עם בנו הקטן ונתמך כלכלית על ידי אמו כל השנים, לא ידע כלום. הוא גילה על העזיבה בדיוק כמו כל שאר בני המשפחה, בהלם מוחלט. האירוניה היא שדווקא הוא זה שעזר בסוף לצוות שהקימה המשפחה, כשמסר את הסיסמאות למחשב ולאייפד שהשתיים השאירו מאחור בדירה השכורה במודיעין.

ואגב, הדירה עצמה נמצאה בדיוק כמו שהיא. מרוהטת לגמרי, עם כל הציוד, כאילו שום דבר לא קרה. אפילו הכלב המשפחתי נשאר מאחור. בהתחלה זה רק הגביר את החשש שמשהו נורא קרה להן, אבל בפועל זה היה חלק מתוכנית שנועדה לא להשאיר עקבות.

הרגע שבו הכל התהפך היה בשעת לילה מאוחרת, כשבבית הסבתא ציפי, שם התאספו כל בני המשפחה המודאגים, צלצל הטלפון הקווי. השיחה הגיעה מארגנטינה, דרך נציג משטרה מקומי בשם וולטר. הדוד משה יהלומי ענה, ועל הקו הייתה ליאל, בוכה. "אתן בסדר? כולנו פה דואגים נורא", שאל אותה. ליאל השיבה בקול רועד: "אנחנו בסדר. הכול נעשה מרצון. לא חשבנו שזה יגיע למצב הזה. נעדכן בהמשך".

גורם המעורה בחקירה הבהיר שאין כאן שום סיפור פלילי: "בניגוד לפרסומים, הן לא חיפשו מדינה בלי הסכם הסגרה מתוך כוונה פלילית, ובאופן כללי לא עברו עבירה פלילית. הן חיפשו בעיקר כמה כסף מזומן ניתן להוציא מהבנק באופן חוקי כדי להיכנס למדינה, ובחרו במדינה שהמטבע שלה נמוך יחסית". לפי אותו גורם, מלי ניסתה במשך תקופה ארוכה לצאת מהחובות. היא אפילו השלימה תואר שני כדי להעלות את שכרה, קודמה בעבודתה בבנק, אבל שום דבר לא הספיק.

מקורבים למשפחה מעריכים שהסודיות הכבדה נבעה מחשש אחד פשוט: שאם המשפחה תדע, היא תמנע מהשתיים לצאת. חלק מבני המשפחה אף ערבו בעבר לחלק מהחובות של מלי, מה שהפך את ההסתרה לחשובה עוד יותר מבחינתה.

כשהגיעו התמונות הראשונות מארגנטינה, המשפחה ספגה עוד הלם. מלי, שחזרה בתשובה לפני כ-20 שנה, נראתה בהן ללא כיסוי ראש. עבור הקרובים אליה זה היה עוד סימן לכך שהיא באמת מנסה להתחיל דף חדש לגמרי, רחוק מהחיים שהכירה.

חברה קרובה של ליאל סיפרה על הימים הראשונים אחרי שהטלפונים נותקו: "כעסתי עליה, כי חשבתי שקרה לה משהו. חשבתי את הדבר הכי גרוע. ניסיתי להתקשר, שלחתי הודעות, ולא היה מענה". לדבריה, זה בכלל לא מתאים לאישיות של ליאל: "היא תמימה כזאת, עדינה כזאת. זה לא בן אדם שייקח את הדברים שלו ופשוט ילך".

בינתיים בישראל, המשפחה נשארה להתמודד עם כל מה שהשתיים השאירו מאחור: הדירה השכורה, רכבי הליסינג, הכלב, ובעיקר התמיכה הכלכלית בבנה האברך של מלי ובנכד הקטן. לא ברור אם בוליביה היא היעד הסופי של מלי וליאל, או רק תחנה בדרך למקום אחר. גם לא ברור אם ומתי הן מתכוונות לחזור.