משרד האנרגיה חושף: השקעת ענק של מיליארד שקל בהיתוך גרעיני

משרד האנרגיה והתשתיות חושף תוכנית אסטרטגית לאומית שמטרתה לשלב את ישראל בתעשיית ההיתוך הגרעיני העולמית, שוק שצפוי להגיע בעשורים הקרובים להיקף של מאות מיליארדי דולרים. על הפרק עומדת השקעה של עד מיליארד שקל במחקר ופיתוח, בניסיון למצב את המדינה כשחקנית מרכזית בתחום שנחשב ל"גביע הקדוש" של עולם האנרגיה.

הדוח, שגובש באגף תכנון מדיניות ואסטרטגיה וביחידת המדען הראשי במשרד, נולד על רקע זינוק עולמי בביקוש לחשמל. חוות השרתים ומרכזי המחשוב שמניעים את מהפכת הבינה המלאכותית צורכים כמויות אדירות של אנרגיה, ובישראל חוששים שגם מאגרי הגז הטבעי לא יספיקו לאורך זמן. ההיתוך הגרעיני, בניגוד לביקוע המוכר מכורים קיימים, אינו מבוסס על חומרים בקיעים כמו אורניום, ולכן אינו כרוך בסכנות הבטיחותיות והרגולטוריות שמלוות את הגרעין המסורתי.

"על רקע הגידול המתמשך בביקושים לאנרגיה והצורך בפתרונות לייצור חשמל נקי, אמין וזמין, להיתוך הגרעיני הפוטנציאל להיות בשורה של ממש", אמר ד"ר שחר דולב, מנהל תחום בכיר באגף תכנון מדיניות ואסטרטגיה במשרד האנרגיה והתשתיות. לדבריו, "אנחנו עומדים על סיפה של הזדמנות אסטרטגית יוצאת דופן להשתלב כבר היום במרוץ העולמי לפיתוח ההיתוך הגרעיני, לתפוס מקום משמעותי בשרשרת הערך העולמית ולמצב את ישראל כמעצמה טכנולוגית מובילה בו".

בניגוד לציפייה, ישראל לא מתכננת לבנות כור היתוך עצמאי ומלא, פרויקט ענק שדורש השקעות של מיליארדי דולרים ומתנהל בזירה שבה מתחרות מעצמות. במקום זאת, גורמי המקצוע מגדירים יעד צנוע וחכם יותר: למצב את ישראל כ"ספקית משנה אסטרטגית" בשרשרת האספקה העולמית. במילים פשוטות, במקום להמר על בניית כור שלם, ישראל תפתח ותמכור רכיבים, תת-מערכות וטכנולוגיות ליבה שכורי היתוך ברחבי העולם יזדקקו להם. הגישה מכונה במשרד "מכירת מקושים בבהלה לזהב".

ולישראל יש בהחלט מה למכור. הדוח ממפה יתרונות יחסיים שמקורם בתעשיות הביטחוניות, בהייטק ובאקדמיה: מערכות לייזר עתירות הספק, אלקטרוניקת הספק ותדרי רדיו, חומרים מתקדמים שעומדים בעומסי חום קיצוניים, בינה מלאכותית וסימולציות למידול התנהגות הפלזמה, וכן רובוטיקה מתקדמת לעבודה בסביבה קרינתית. חברות כמו רפאל, התעשייה האווירית ואלביט כבר מחזיקות ביכולות רלוונטיות, בהן לייזרים בהספק גבוה דוגמת אלה שמשמשים את מערכת היירוט "אור איתן", ויכולות בהנדסת חומרים.

בישראל כבר קיימת תשתית ראשונית לא מבוטלת. בשנת 2022 הוקם המכון הלאומי למחקרי היתוך ופלזמה חמה, בראשות ד"ר אהוד אזולאי, בשיתוף המרכז למחקר גרעיני שורק והאוניברסיטאות. לצד המכון פועלות שתי חברות הזנק: nT-Tao, המפתחת כור היתוך קומפקטי, ו-FusionMantle, שמפתחת רכיבים לכור ולכידת אנרגיה. נכס חשוב נוסף הוא מאיץ החלקיקים SARAF במרכז שורק, שיכול לשמש מעבדת ניסויים לבדיקת חומרים בתנאים המדמים כור היתוך.

למרות זאת, הדוח מצביע על פערים משמעותיים: מחסור חמור בכוח אדם מקצועי ובמסלולי הכשרה אקדמיים, היעדר גוף ממשלתי מתכלל, ומימון נמוך משמעותית מהמקובל במדינות המובילות בתחום. כדי לסגור את הפערים, המשרד מציג שלוש חלופות. הראשונה, צנועה יחסית, כוללת 50 עד 100 מיליון שקל לחמש שנים למלגות והרחבת מחקר אקדמי. השנייה, שהיא החלופה המומלצת, מציעה חצי מיליארד עד מיליארד שקל לחמש עד שבע שנים, להקמת מרכז מחקר לאומי ולהנגשת תשתיות קיימות לתעשייה. השלישית, השאפתנית מכולן, מדברת על תוכנית לאומית מקיפה של עד שני מיליארד שקל בעשור, עם הקמת מנהלת לאומית ואפילו בחינת כור הדגמה ניסיוני בישראל, בשיתוף בינלאומי.

התחרות העולמית כבר רצה במלוא המהירות. מאז 2021 זרמו לתחום ההיתוך למעלה מ-14 מיליארד דולר בהשקעות פרטיות, כשליש מהם רק בשנה האחרונה. ענקיות טכנולוגיה כמו מיקרוסופט וגוגל כבר חתמו על הסכמים: מיקרוסופט לרכישת חשמל מכור היתוך החל משנת 2028, וגוגל השקיעה בחברת ההיתוך השוות ביותר בעולם. גם מדינות נכנסות למרוץ בכבדות, כשסין מובילה עם השקעות של 8.5 מיליארד דולר, הרבה מעל ארצות הברית שמשקיעה כ-1.5 מיליארד דולר בשנה מתקציבי מחקר ציבוריים.

למה זה חשוב

אם התוכנית תצא לפועל, חברות ישראליות מתחומי הביטחון וההייטק עשויות להיכנס לשרשרת אספקה עולמית חדשה ורווחית, בלי שישראל תצטרך לשאת בעלות ובסיכון של בניית כור שלם. ההיתוך הגרעיני גם נתפס כפתרון אפשרי למחסור באנרגיה שצפוי להחריף בישראל עם הגידול בצריכת החשמל של מרכזי בינה מלאכותית, מה שעשוי להשפיע בעתיד על מחירי החשמל ועל אספקתו.

בשלב זה מדובר בהצעה בלבד, ללא הקצאת תקציב בפועל. במשרד האנרגיה מזהירים שללא החלטה ממשלתית מהירה, ישראל עלולה להחמיץ הזדמנות היסטורית, ומקווים ששר האנרגיה הבא יתן לתוכנית אור ירוק ותקציב מתאים. הממשלה הבאה היא שתצטרך להכריע סופית עד כמה ההיתוך הגרעיני יקבל מקום בסדר העדיפויות הלאומי.