בית משפט השלום בתל אביב קיבל חלקית את תביעת לשון הרע שהגיש דובר צה"ל לשעבר, תא"ל במילואים אבי בניהו, נגד פעיל הימין רן כרמי בוזגלו. השופט אביים ברקאי חייב את בוזגלו לשלם לבניהו פיצויים בסך 80 אלף שקל, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 15 בפברואר 2025.
מעבר לפיצוי עצמו, חויב בוזגלו גם בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום של 23,600 שקל. כך שבסך הכול מדובר בחיוב של כ-103,600 שקל. התביעה המקורית שהגיש בניהו עמדה על סכום גבוה בהרבה, כ-492,840 שקל.
הפרשה החלה בתחילת ינואר 2025, בעיצומה של המלחמה. הכול התחיל כשתא"ל במילואים שלמה כהן הגיע לצפות במשחק כדורגל של הפועל באר שבע, וראה ביציע שני לובשי מדים שענדו על זרועם תג בד עם כתר מלך והכיתוב "משיח". לדברי כהן, כשפנה אליהם והעיר להם, הם תקפו אותו. הוא צילם את זרועות השניים, כולל פניו של אחד מהם, והעביר את התמונה לבניהו.
בניהו פרסם את התמונה ברשת וצירף לה ביקורת חריפה על הפיקוד הבכיר בצה"ל ועל המשטרה הצבאית. בפוסט כתב כי "לצד ההצלחות הצבאיות החשובות, משהו לא טוב קורה בצה"ל והפיקוד הבכיר שבחלקו איבד אוטוריטה ב-7 לדצמבר לא מצליח להתמודד. וצבא ללא פקודות ומשמעת לא ישרוד". בניהו תהה בפרסום היכן היו המפקדים שהיו אמורים למנוע את התופעה.
בוזגלו לא איחר להגיב. יום למחרת הוא הפיץ מחדש את הפוסט של בניהו, יחד עם התמונה, בשלושה פרסומים שונים, שניים בפייסבוק ואחד ברשת X. לכל הפרסומים הוא הוסיף כותרת זהה: "יש מצב שהטינופת הלשין (גם) על הלוחם שנעצר בברזיל?". הכוונה הייתה לדיווח שעסק בהחלטת בית משפט בברזיל להורות על חקירת חייל צה"ל ששהה במדינה, בחשד לביצוע פשעי מלחמה ברצועת עזה.
בניהו שלח לבוזגלו מכתב התראה ודרש התנצלות, אך בוזגלו סירב ולא הסיר את הפרסומים. בעקבות זאת הגיש בניהו את התביעה. בוזגלו מצדו טען כי מדובר בתביעת השתקה קנטרנית, וכי הפרסומים שלו היו תגובה לגיטימית ל"שיימינג" שבניהו ביצע נגד חייל מילואים שצולם בפנים גלויות, באופן שיצר לטענתו סיכון ביטחוני אמיתי. בוזגלו, שהוא לוחם וקצין לשעבר בחטיבת גולני שנפצע בעבר קשות, טען גם כי דבריו נכתבו בסרקזם והומור כמקובל ברשתות, ועומדות לו הגנות של אמת ותום לב.
השופט ברקאי דחה את עיקר טענות ההגנה. לגבי הכינוי "טינופת" קבע כי מדובר בגידוף מכוער אך לא בלשון הרע. לעומת זאת, את הרמיזה שבניהו הלשין על החייל בברזיל הגדיר כלשון הרע מובהקת. לדבריו, הפרסום נוסח "בחוכמה רבה, אפילו בעורמה", באופן שיוצר אצל הקורא הסביר רושם ודאי שבניהו כבר הלשין בעבר, כך שנותר רק לברר אם פגע גם בחייל השני. השופט הדגיש כי ייחוס שיתוף פעולה עם האויב בזמן מלחמה מהווה הצגת אדם כמבצע עבירת בגידה, עבירה שדינה מיתה או מאסר עולם.
בית המשפט שלל מבוזגלו את כל הגנות תום הלב. השופט ציין כי בוזגלו עצמו הפיץ ברבים את אותה תמונה שבה לכאורה חשש לסיכון ביטחוני, ואף נוהג בעצמו לפרסם תמונות לוחמים עם נשק מהשטח. בחקירתו הנגדית אמר בוזגלו כי אינו מסיר את הפרסום כי "אני מתייצב מאחוריו", והודה כי פעל מתוך "זעם טהור". השופט גם דחה את טענת "תביעת ההשתקה", וקבע דווקא ההפך: "אדרבה, דווקא סדרת הפרסומים של הנתבע... עלולה להשתיק ולהחריש שיח חופשי בארצנו".
בשל קיומה של כוונה ממשית לפגוע, הכפיל השופט את הפיצוי הבסיסי שעמד על 40 אלף שקל ל-80 אלף שקל. "רצון הנתבע לפגוע באופן אישי בתובע, בער בעצמותיו", כתב ברקאי בפסק הדין שניתן ביום רביעי, 21 באוקטובר. בעקבות ההחלטה מסר בניהו: "סוף צדק להודות. לפני כשנתיים וחצי, בעיצומה של המלחמה פרסם פעיל הימין הקיצוני רן כרמי בוזגלו ידיעה ברשתות בה כינה אותי טינופת והאשים אותי בהסגרת חיילי צה"ל לחקירה בברזיל. כן. ממש כך. אותי. דובר צה"ל לשעבר". הוא הוסיף תודה לעורכי הדין שייצגו אותו, איל רוזובסקי ותומר פוקס ממשרד מיתר, ועו"ד ציון אמיר, וסיים במסר: "היזהרו על המקלדת".
למה זה חשוב
פסק הדין משרטט גבול ברור בין ביקורת לגיטימית ברשתות החברתיות להאשמה פלילית חמורה, וקובע שרמיזה על שיתוף פעולה עם האויב בזמן מלחמה עשויה להיחשב לשון הרע חמורה גם אם לא נאמרה במפורש. הפסיקה עשויה להרתיע משתמשי רשת מהפצת האשמות קשות נגד אנשי ציבור וחיילים ללא ביסוס עובדתי.
לא ידוע בשלב זה אם בוזגלו בכוונתו לערער על פסק הדין.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה