איראן דורשת: הנוסח המחייב של הסכם הגרעין יהיה בפרסית

איראן הציבה תנאי חריג ומפתיע לחתימה על ההסכם הגרעיני: הכרה רשמית בנוסח הפרסי כגרסה המחייבת משפטית של המסמך. לפי מקורות הקרובים לצוות המשא ומתן האיראני, זהו תנאי שאיראן אינה מוכנה לוותר עליו, ושמציב את הצד האמריקאי בעמדת נחיתות מובנית עוד לפני שהדיו של ההסכם יבש.

מדובר במהלך דיפלומטי שאין לו כמעט תקדים. בנורמה הבינלאומית המקובלת, הסכמים חשובים נחתמים בשפה ניטרלית אחת או שתיים, בדרך כלל אנגלית או צרפתית, כדי למנוע בדיוק את מה שאיראן מנסה ליצור: ניסוחים מעורפלים שניתן לפרש לפי הצורך. טהרן, לעומת זאת, מבקשת להכניס את הפרסית למעמד של מסמך רשמי מחייב, ובכך להבטיח לעצמה את היתרון הפרשני בכל ויכוח עתידי.

היתרון שאיראן מחפשת הוא משולש. ראשית, מונחים משפטיים בפרסית ניתנים לפירוש רחב ועמום יותר ממונחים באנגלית, מה שיאפשר לטהרן לטעון בפורומים בינלאומיים כי ההסכם אמר דבר אחד בעוד הצד האמריקאי ביקש להבין משהו אחר. שנית, בכל מחלוקת עתידית תוכל איראן להצביע על הניסוח הפרסי כ"גרסת האמת" שלה, וכך לייצר מציאות נוחה לעצמה. שלישית, ואולי החשוב מכל לגורמים בטהרן, החתימה על מסמך בפרסית על ידי הצד האמריקאי מוצגת בפני הציבור האיראני כהישג היסטורי, כאילו מעצמת-העל הכניסה ידיה ונאלצה לכרוע לשפת הפרסים.

זהו ניצחון תודעתי פנימי שהמשטר זקוק לו. המנהיגות באיראן לא מנהלת משא ומתן רק מול וושינגטון, היא מנהלת משא ומתן גם מול אזרחיה, שחיים תחת סנקציות מוחצות ורוצים לראות שהשלטון מצליח להכתיב תנאים, לא לקבל אותם.

ברקע כל זה כבר חתמו ארצות הברית ואיראן על מזכר הבנות, ככל הנראה באופן דיגיטלי ולא בטקס רשמי בשווייץ כפי שהוערך קודם. דובר משרד החוץ האיראני, אסמאעיל בקאאי, אישר את החתימה. הבית הלבן פרסם את נוסח המסמך המלא, הכולל 14 סעיפים: הפסקת אש מיידית וקבועה בין הצדדים ובכל החזיתות כולל לבנון, ופתיחת משא ומתן להסכם קבע בתוך 60 יום.

מהמסמך עולה גם התחייבות אמריקאית להסרת סנקציות והקלות כלכליות נרחבות, לצד הצהרה איראנית מחודשת ועמומה כי לא תפתח נשק גרעיני. הצהרה עמומה, כך יש להדגיש, שאינה כוללת מנגנון אכיפה ברור. ובניגוד להכחשות שיצאו מוושינגטון: המסמך כולל גם תוכנית שיקום כלכלית בהיקף של לפחות 300 מיליארד דולר שיועברו לאיראן.

שלב המשא ומתן של 60 הימים, שבסופו אמור להיחתם הסכם קבע, יחל רק לאחר הפשרת חלק מנכסי איראן המוקפאים. זהו שלב שבו דרישת הנוסח הפרסי צפויה לחזור לשולחן ברעש גדול, כי עד כה, ככל הנראה, הנושא טרם הוכרע.

הדרישה הלשונית הזאת אינה פרט טכני שנשכח בהליך בירוקרטי. היא מסמנת דפוס: איראן מנצלת את שלבי הסיום של המשא ומתן, כשהלחץ לחתימה גבוה, כדי להחדיר דרישות שנראות "סמליות" אך מהוות נשק אסטרטגי לעתיד. ולטראמפ, שמחפש ניצחון דיפלומטי שיוכל למכור לבוחרים שלו, ייתכן שהחתימה על מסמך פרסי תיראה בדיוק כמה שהיא: הישפלות שאיראן תמכור כהכנעה אמריקאית.