טורקיה משתלטת על סוריה: ספינות מלחמה ומכ"מים מול גבול ישראל

כוח משימה של הצי הטורקי עגן השבוע בנמל לד'אקיה שבסוריה. הרכב הכוח לא היה מקרי: פריגטת הדגל החדשה מסדרת איסטנבול, קורבטה מסדרת ADA וספינה לוגיסטית. בראש המשלחת עמד אדמירל ארג'ומנט טטליאולו, מפקד חיל הים הטורקי. לא ביקור נימוסים, לא תרגיל. לפי כל האינדיקציות, זו הקמה דה פקטו של נקודת עגינה ותספוק קבועה לצי הטורקי במערב סוריה, מבלי שנחתם ולו חוזה חכירה רשמי אחד.

הטורקים בחרו בשיטה שעובדת להם היטב בכל הזירה הסורית: לקבוע עובדות בשטח תחת כסות של "ביקורי עבודה" ו"סיוע טכני". כך נמנעים חיכוכים דיפלומטיים, וכך ממשיכים לנגוס נגיסה אחר נגיסה. עד שמישהו מסתכל, כבר אין מה לדון.

הביקור הימי אינו מהלך בודד. לפניו, בפאתי דמשק ובאזור הר קאסיון, הוצבו מערכות מכ"ם צבאיות ארוכות טווח מתוצרת חברת אסלסאן הטורקית. אלו אינן מערכות שמורידים ומעלים - זו ארכיטקטורה צבאית קבועה, המקושרת ישירות למערכים באנקרה. משמעות הדבר: לטורקיה יש כעת תמונה מלאה בזמן אמת על דרום סוריה ועל צפון ישראל.

אבל הנוכחות הצבאית היא רק קצה הקרחון. שר ההגנה הטורקי אישר רשמית כי יועצים צבאיים טורקים מוצבים במפקדות המטכ"ל בדמשק ומנהלים את תהליך בניין הכוח של הצבא הסורי החדש. במאי 2026 השתתף גרעין הצבא הסורי לראשונה בתרגיל הצבאי הטורקי הגדול EFES 2026, על אדמת טורקיה עצמה. זו כבר לא חסות פסיבית - זו אינטגרציה מבצעית בין שני צבאות.

עמוד השדרה הפיקודי של הצבא הסורי המתהווה מורכב ממפקדי ארגון היאת תחריר א-שאם. כולם גדלו וטופחו בטורקיה עוד לפני נפילת אסד, ומשולבים כעת כקצינים בכירים בצבא הסדיר. ממצאי מכון "עלמא" מצביעים על כך שגם לאחר שינוי הלבוש הרשמי, אנשי ההנהגה הג'יהאדיסטית נשארו במקום - רק קיבלו תלבושת כשרה יותר. במקביל, מערכת החינוך באזורי ההשפעה הטורקיים בצפון מערב סוריה הוכפפה לאינדוקטרינציה דתית ואנטי-ישראלית. רשתות בתי הספר ממומנות ומנוהלות בזיקה ישירה לאסלאם הפוליטי של מפלגת השלטון בטורקיה, ומעצבות את הדור הסורי הבא.

מה שמתרחש בסוריה הוא החלפת איום באיום - אלא שהאיום החדש מסוכן יותר. במקום מיליציות שיעיות שמומנו מאיראן, ישראל מקבלת על גבולה הצפוני צבא סדיר עם תשתית אידיאולוגית ג'יהאדיסטית, המנוהל דה פקטו על ידי חברה בנאט"ו. ארדואן לא מציב איום ישיר - הוא מכניס את עצמו לתוך הריאות של המדינה הסורית, עד שקשה להפריד בין גוף לגוף.

המשוואה האסטרטגית ברורה מאוד: טורקיה פאסיבית לגבי רצועת הביטחון הישראלית בדרום סוריה ואינה מאתגרת אותה ישירות. בתמורה, היא אקטיבית לחלוטין בכל השאר. ישראל, מצידה, ממוקדת בזירות הדחופות ומסתפקת ברציעת הביטחון בדרום. התוצאה: בשעה שאנקרה בונה תשתית שתחזיק עשורים, ירושלים מסתכלת לכיוון אחר.

ניתוח המצב מצביע על הצורך במספר צעדים. ראשית, בניית ברית אסטרטגית עם האוכלוסייה הדרוזית בסווידא ועם פלגים סונים בדרעא ובקוניטרה - לא רק ייעוץ צבאי, אלא תמיכה אזרחית ממשית: חשמל, מים, בריאות ומסחר. שנית, הגדרת קווים אדומים ברורים מול כל ניסיון להדרים כוחות טורקיים לדרום סוריה, ולהציב שם מכ"מים או מערכות הגנה אווירית. שלישית, עיקרון של מדיניות נגדית: כל התקדמות טורקית תחייב צעד ישראלי מקביל - גם במישור הצבאי וגם במישור האזרחי.

ללא מדיניות אקטיבית כזו, ישראל עלולה להתעורר בעוד מספר שנים לגבול צפוני שמול הרצועה הצבאית שלה עומד צבא ממוסד עם עמוד שדרה ג'יהאדיסטי, מכ"מים טורקיים שמכסים את השמיים, וספינות מלחמה בנמל לטקיה - ולגלות שכל זה קרה בדיוק בזמן שהיא הסתכלה לכיוון אחר.