מתן תלמי מוציא ב-27 באוגוסט 2026 את "מלך פרחח", שיר שכתיבתו נמשכה כמה חודשים אחרי השבעה באוקטובר. לדברי תלמי, כשמסביב החלו לצוץ שירי אובדן ונקמה, הוא חש צורך אחר לגמרי - לא שיר מחאה אחד, אלא יצירה שתדבר על מה שהכאיב לו והכעיס אותו עד שהחליט לשבת ולכתוב.
התוצאה היא יצירה מוזיקלית מורכבת שנמשכת כמעט שש דקות, בנויה משישה פרקים שונים. תלמי מתאר את התהליך כניסיון לבטא את מה שהוא מכנה "אבודה הכי כך הזאת" של המדינה שהוא עצמו אוהב מאוד. מבחינה סגנונית, השיר שואב השפעות מהיפ-הופ ישראלי ומהיפ-הופ מהדגנחש, לצד שמירה על זהות מאוד ספציפית ומקומית.
מבחינה מוזיקלית, היצירה כוללת תזמור עשיר עם חמישה נגני בראס וקשת, לצד עיבוד וסאונד שמלווים את המילים לאורך כל שישת הפרקים. השיר עוסק בדמות מלכותית מטאפורית - "מלך פרחח" - המככבת בסיפור אלגורי על שחיתות, שררה וניכור, כאשר לצדו מופיעה גם דמות "מלכת בלהות".
המילים נעות בין תיאור ארץ שהייתה "מובטחת" ו"מלאה שפע והוד" לבין תיאור התדרדרות הדרגתית לעבר משבר עמוק - חברתי, מוסרי ופוליטי. הטקסט משלב ביקורת חברתית חדה עם דימויים תנ"כיים ופואטיים, ומתייחס במפורש למונחים כמו "חוק הלאום" ולתחושת ניכור וזרות בקרב חלק מהאזרחים.
תלמי עצמו מדגיש כי מדובר בשיר בעל תפקיד ברור - הוא שואף להיות הנציג המוזיקלי של החלק באוכלוסייה שמאס בשלטון מושחת ובממשל שמביא, לדבריו, רק אסונות ומזמין עוד כאלה. "זה שיר פוליטי. זה בכלל לא שיר", הוא אומר על היצירה, ומתאר אותה כמעין אפוס מוזיקלי בן שישה פרקים שנועד להישמע ברצף אחד, כחוויה שלמה ומטלטלת.
השיר מסתיים בטון של תפילה - לא לאלוהים, כפי שמדגיש הטקסט, אלא ל"איש החפץ חיים, אוהב ימיים, המבקש שלום ורודפהו" - סיום שמותיר את המאזין עם תחושה של תקווה זהירה בתוך מציאות קשה שהיצירה כולה מתארת.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה