ליברמן מטיל וטו: לא נשב בממשלה עם רע"מ והמשותפת

דרמה פוליטית מתחוללת מאחורי הקלעים לקראת הבחירות לכנסת ה-26: החלום של האופוזיציה להקים ממשלה חלופית לנתניהו נתקל במכשול שעלול לטרפד הכל. השאלה שמטרידה את ראשי המפלגות היא האם ניתן להקים ממשלה שתישען על תמיכת המפלגות הערביות, ואביגדור ליברמן כבר אמר את דברו, בצורה שלא משאירה הרבה מקום לפרשנות.

צילום: אביגדור ליברמן

מנסור עבאס, יו"ר רע"מ, לא מסתיר את כוונותיו. במהלך הקמפיין הוא מציג את החזרה לממשלה כהזדמנות לקדם טיפול בפשיעה בחברה הערבית, להשיג תקציבים ולשפר שירותים לאזרחים הערבים. הצעד הכי בולט של עבאס: הוא צירף למקום השני ברשימה את יואב סגלוביץ', מי שכיהן בעבר כסגן השר לביטחון הפנים. סגלוביץ' כבר יצא להסביר שהשותפות בין יהודים לערבים היא כלי לשינוי מדיניות הממשלה.

מה קדם לזה

ב-22.10.2026 דיווחנו שאיזנקוט וליברמן קיימו פיוס חשאי אחרי עימות פומבי, אך לא הגיעו להסכמה על זהות המועמד שירכיב את הממשלה הבאה. יום לפני כן דיווחנו גם שליברמן ובנט מתנגדים לתוכנית שנשקלה בגוש איזנקוט להקים ממשלת מיעוט שתישען על הימנעות של חברי כנסת.

גם בקרב הרשימה המשותפת נשמעים קולות שקוראים להחליף את נתניהו, אבל כאן יש להבדיל בין רצון להפיל את הממשלה הנוכחית לבין נכונות אמיתית להצטרף לקואליציה או אפילו לתמוך בה מבחוץ. המשותפת מבקשת להשפיע על הרכב השלטון הבא, בלי בהכרח להיכנס פנימה.

ואז נכנס לתמונה ליברמן, ומטרפד את כל התכנון. יו"ר ישראל ביתנו פרסם ב-15 באוקטובר הצהרה חד משמעית: מפלגתו לא תשב בממשלה עם רע"מ או המשותפת, ולא תתמוך גם בממשלת מיעוט שנשענת עליהן מבחוץ. ליברמן קבע שהוא שואף להקים קואליציה שתהיה מורכבת אך ורק ממפלגות ציוניות, בלי המפלגות הערביות ובלי ש"ס ויהדות התורה.

ליברמן לא עצר שם. הוא הבהיר שהליכוד בלי נתניהו כן יכול להיות שותף בממשלה חלופית, מה שמראה שההתנגדות שלו מכוונת ספציפית למפלגות הערביות ולא לכל אפשרות של ממשלה רחבה. ההצהרה הזאת יוצרת בעיה קשה לתרחיש שבו ישר בראשות גדי איזנקוט, ביחד בראשות נפתלי בנט, הדמוקרטים וישראל ביתנו מקימים יחד ממשלה בתמיכה ישירה או עקיפה של הרשימות הערביות.

אם ליברמן באמת יעמוד מאחורי ההצהרה שלו, יהיה צורך למצוא פתרון קואליציוני אחר לגמרי, ואין כרגע מענה ברור לשאלה הזאת. האופוזיציה פשוט לא מציגה חזית אחידה בנושא הכי רגיש שיש: היחס למפלגות הערביות.

הפערים בין המפלגות בולטים. איזנקוט ובנט מבקשים להחליף את נתניהו, אבל נאלצים להתמודד עם עמדות השותפים הפוטנציאליים שלהם ועם שאלת הרכב הממשלה הבאה. מפלגת הדמוקרטים בראשות יאיר גולן פתוחה הרבה יותר לשיתוף פעולה פוליטי עם המפלגות הערביות, בניגוד מוחלט לישראל ביתנו שסוגרת את הדלת באופן מוחלט. הפער הזה עלול להפוך לאחד המכשולים המרכזיים בדרך להקמת ממשלה בראשות האופוזיציה.

כדאי להזכיר: בשנת 2021 כן הצליחו מפלגות עם עמדות שונות לשבת יחד בממשלה אחת, למרות הפערים. אבל המציאות הפוליטית היום שונה לגמרי. בעיקר בגלל המחלוקות שהתעוררו מחדש אחרי השבעה באוקטובר, שמעלות שוב על הפרק את שאלת גבולות השותפות עם המפלגות הערביות, ובאיזו מידה ישראלים מוכנים לקבל זאת.

למה זה חשוב

אם ליברמן אכן יעמוד מאחורי הווטו שלו, האופוזיציה עלולה להישאר בלי נתיב ריאלי להרכבת ממשלה חלופית גם אם תצליח לגבור על גוש נתניהו במנדטים. זה אומר שלקורא הישראלי, תוצאות הבחירות לבדן לא יספיקו כדי לדעת מי יוביל את הממשלה הבאה - ההכרעה תיפול בשולחן המשא ומתן הקואליציוני.

בסופו של דבר, תוצאות הבחירות הן שיקבעו אם לכל הדיון הזה תהיה משמעות מעשית. אבל גם אם המספרים יצביעו על אפשרות כזאת, ההכרעה לא תהיה רק חשבון מתמטי של מנדטים. ראשי המפלגות יצטרכו להחליט אילו הבטחות מהקמפיין הם מוכנים לממש בפועל, ובאילו תנאים הם בכלל מוכנים לשבת יחד סביב שולחן אחד.