אנלייט אנרגיה מתחדשת ושמיר אנרגיה של איש העסקים מאיר שמיר חתמו על הסכם אספקת חשמל מסוג PPA (Power Purchase Agreement) בהיקף כולל של כ-240 מיליון שקל. ההסכם יימשך 12 שנים ויניב לשמיר אנרגיה הכנסה שנתית ממוצעת של כ-20 מיליון שקל. מדובר באחת העסקאות הגדולות שנחתמו עד כה בשוק החשמל החופשי בישראל, ושתיהן - ספקית החשמל הירוק המובילה וזרוע אנרגיה של אחד מאנשי העסקים הבולטים - מהמרות על כך שאגירה היא הצעד הבא בשוק.
לפי פרטי ההסכם, אנלייט מתחייבת לרכוש את החשמל שייאגר במתקני שמיר אנרגיה, שיגיעו לקיבולת כוללת של כ-350 מגה-ואט שעה. ההפעלה המסחרית הראשונה של הפרויקטים צפויה בתחילת 2027. מדובר במערכות אגירה עצמאיות או צמודות לייצור - הפתרון שהפך לסטנדרט לטיפול בחוסר היציבות האופייני לאנרגיה מתחדשת.
ההיגיון מאחורי העסקה פשוט וחשוב להבנת השוק: פאנלים סולאריים מייצרים חשמל בשעות היום, אבל הביקוש לחשמל לא עוצר בשקיעה. לקוחות כמו אמדוקס, אפלייד מטיריאלס, סודה סטרים, נת"ע, מכון ויצמן ועשרות חברות נוספות שאנלייט מספקת להן חשמל - צריכות אספקה רציפה, לא רק בשעות השמש. האנרגיה שנאגרת בסוללות של שמיר בשעות שיא תוזרם לרשת בשעות שאין ייצור, תחת המותג של אנלייט, ותאפשר לה לעמוד בהתחייבות לחשמל ירוק 24 שעות ביממה.
חוני קבלו, סמנכ"ל ניהול הכנסות ופיתוח מוצר באנלייט, הסביר את הרציונל: "ההסכם עם שמיר אנרגיה מרחיב את מגוון מקורות האנרגיה שעומדים לרשות אנלייט אנטרפרייז ומחזק את היכולת שלנו לספק ללקוחותינו חשמל ירוק באופן רציף ותחרותי. הביקוש הגובר לחשמל נקי מצד חברות מובילות במשק מניע אותנו להמשיך ולהרחיב את הפעילות הזו."
עבור שמיר אנרגיה, המשמעות של ההסכם חורגת הרבה מעבר להכנסה שנתית של 20 מיליון שקל. עומרי אישך, סמנכ"ל פיתוח עסקי של הקבוצה, ציין כי ההתקשרות מאפשרת לבסס את ההיתכנות הכלכלית של צבר פרויקטי האגירה ולהתקדם לסגירה פיננסית. בפשטות: בנקים שמממנים פרויקטי תשתית דורשים הכנסות מובטחות לפני שהם נותנים הלוואות. הסכם PPA מול גוף חזק כמו אנלייט הוא בדיוק ה"כרטיס" שמאפשר להשלים את גיוס האשראי ולהוציא את הקמת הפרויקטים לפועל.
העסקה הזו אינה בועת נישה. היא משקפת מגמה עולמית שמואצת בשנת 2026: אגירת אנרגיה עוברת ממעמד של תוספת אופציונלית למרכיב שמגדיר את הכדאיות הכלכלית של פרויקטים חדשים. לפי דוחות של סוכנות האנרגיה הבינלאומית וחברת המחקר וווד מקנזי, בארה"ב לבדה צפויה תוספת של כ-33.8 גיגה-וואט של קיבולת אגירת סוללות בשנה הקרובה - לצד 76.9 גיגה-וואט של סולאר ו-15.2 גיגה-וואט של רוח. ללא יכולת אגירה, חלק ניכר מהחשמל המיוצר בשעות שיא פשוט לא מנוצל, תופעה שמכונה בשוק "קיצוץ ייצור" ושפוגעת בכדאיות הפרויקטים.
גם הטכנולוגיה עצמה משתנה. עד לאחרונה, רוב פרויקטי האגירה הסתמכו על סוללות ליתיום-יון שמתאימות לאגירה של שעות בודדות. אבל הצורך הגובר הוא באגירה ארוכת טווח, שתספק חשמל למשך שעות רבות ואף ימים. טכנולוגיות כמו סוללות נתרן-יון, סוללות זרימה ומערכות ברזל-אוויר נכנסות בהדרגה לשוק, כשהעלויות שלהן יורדות בקצב משמעותי. לצד זאת, שילוב של בינה מלאכותית לניהול טעינה, פריקה וחיזוי ביקושים הופך את הפרויקטים לתפעוליים יותר ומדויקים יותר.
הצד הפיננסי של השוק גם הוא מתבגר. בנקים ומשקיעים מחמירים את הדרישות מפרויקטי אגירה - ביצועים, בטיחות, עמידות - בין השאר בגלל סיכוני שריפה בסוללות שהגיעו לכותרות בעולם. המשמעות היא שפרויקטים שיוצאו לפועל בשנים הקרובות יהיו מפוקחים ומבוקרים יותר מאשר בגל הראשון, מה שמוסיף עלויות ומורכבות אבל גם מגביר את האמינות.
ההסכם בין אנלייט לשמיר אנרגיה הוא, בסך הכל, ביטוי מקומי לשינוי בסיסי בכללי המשחק: ספקי חשמל ירוק שרוצים לשמור על לקוחות גדולים אינם יכולים עוד להסתמך רק על ייצור. הם חייבים לשלוט גם בשרשרת האגירה. עם הפעלה מסחרית צפויה ב-2027 וביקושים שרק גדלים מצד ענקיות ההייטק והתעשייה הישראלית, כל הצדדים המעורבים מהמרים שהשוק נמצא בנקודת מפנה שלא תיסוג.
מגמת האגירה בישראל מסמנת שהשוק בשל לעסקאות גדולות נוספות, ושהיכולת לספק חשמל ירוק ברציפות תהפוך לגורם תחרותי מכריע בין הספקיות הפרטיות.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה