דו"ח קונגרס: כספי ביידן מימנו ארגונים שפעלו נגד נתניהו

ועדת המשפט של בית הנבחרים האמריקאי, הנשלטת בידי הרפובליקנים, פרסמה מזכר חדש שמעלה טענות חריפות נגד ממשל ביידן: כספי משלם המסים האמריקאי הועברו, לפי הנטען, לארגונים שסייעו במישרין ובעקיפין למחאות נגד ממשלת נתניהו בתקופת הרפורמה המשפטית. המסמך, שפורסם ב-29 במאי 2026, הוא המשך לדו"ח קודם מיולי 2025 ומציג לראשונה ממצאים שנשענים על 1,256 מסמכים שנאספו מתשעה ארגונים שונים.

לפי צוות הרוב בוועדה, הממצאים מצביעים על "דפוס מתמשך" של פיקוח לקוי ושימוש לא ראוי בכספי מענקים שניתנו על ידי הסוכנות האמריקאית לפיתוח בינלאומי, מחלקת המדינה וגופים פדרליים נוספים. מנגנון המימון לא היה ישיר: הממשל העביר כספים לארגונים אמריקאיים, חלקם מימנו ארגוני ביניים, ואלה תמכו בפעילות בישראל. הוועדה אינה טוענת להעברה ישירה מהבית הלבן למחאה, אלא לשרשרת עקיפה של קרנות ועמותות.

הממצא המרכזי עוסק בשתי מסגרות אמריקאיות - קרן האחים רוקפלר ורשת טידס - שהעבירו יחד לפי הטענה יותר מחמישה מיליון דולר לגופים שמימנו מחאות פנימה בישראל ובארצות הברית, וכן לארגונים שהוועדה מגדירה כבעלי זיקה לארגוני טרור. קרן האחים רוקפלר, כך נכתב, מימנה ארגונים כמו שוברים שתיקה, הקרן החדשה לישראל, האגודה לזכויות האזרח ועומדים ביחד. רשת טידס, שקיבלה בעבר מענקים ממשלתיים אמריקאיים, העבירה לפי הנטען יותר ממיליון דולר לקבוצות אנטי-ישראליות.

עמותת "עתיד כחול לבן", שהמסמך מתאר כמארגנת ומממנת מרכזית של מחאת הרפורמה, מוזכרת כבר בפתח הדו"ח. לפי הוועדה, בשנים 2021 עד 2024 קיבלה העמותה ארבעה מיליון דולר מרשת Middle East Peace Dialogue ו-18 מיליון דולר מקרן PEF Israel Endowment Funds. הוועדה טוענת כי עמותה זו עשויה להיות מקבל עקיף של כספי מענקים אמריקאיים. התנועה לאיכות השלטון, על פי המסמך, קיבלה כ-42 אלף דולר ממחלקת המדינה בין 2020 ל-2022 לצורך פעילות חינוכית ואזרחית.

פרק בולט נוסף עוסק בארגון "יוזמות אברהם", שקיבל לפי הפרסומים כ-2.05 מיליון דולר מכספי ממשל אמריקאי בין 2018 ל-2021. הוועדה טוענת כי בביקורת משנת 2023 נקבע שהארגון לא עמד בהליכי בדיקה נדרשים למניעת העברת סיוע לגורמי טרור. יו"ר הוועדה, הנציג הרפובליקני ג'ים ג'ורדן מאוהיו, אמר כי "הממשלה שלנו שולחת כספי מיסים אמריקניים לארגונים שמערערים את בעלת בריתנו הטובה ביותר - מדינת ישראל". ועם זאת, ג'ורדן עצמו הודה כי אין בידי הוועדה ראיה לכך שאנשי ממשל ביידן ידעו שהם מממנים ארגון שמעביר בפועל כספים לגופים הקשורים לטרור.

הארגונים המוזכרים בדו"ח דחו את הטענות בתוקף. עמותת "עתיד כחול לבן" מסרה כי "אף גורם מדינתי או ממשלתי אמריקאי לא תרם מעולם לעמותה, במישרין או בעקיפין", וכי "כל התרומות לעמותה מפוקחות, מדווחות ומבוקרות כחוק". העמותה אף הזהירה כי "לא תהסס לנקוט כל צעד חוקי כנגד כל מי שיפרסם דבר שקר או לשון הרע לגביה". התנועה לאיכות השלטון הוסיפה כי "הכספים שבהם עוסק הדו"ח אושרו בכלל על ידי ממשל טראמפ ויצאו על פעילות של התנועה בתקופת ממשלת נפתלי בנט ויאיר לפיד", וכי "לא קיבלנו דולר אחד מממשל ביידן למימון ההפגנות". ארגון "יוזמות אברהם" דחה את הדו"ח מכל וכל וציין כי "מעולם לא קיבל הערה על חוסר עמידה בנהלים".

במקביל לפרשת המימון, הממשל האמריקאי פועל בחזית נפרדת לחלוטין - הפעם כנגד איראן. ארצות הברית החרימה, במסגרת מבצע שהחל באפריל, נכסי קריפטו איראניים בשווי של כמיליארד דולר. לפי הדיווחים, איראן הפעילה רשתות כריית קריפטו שניצלו את מחירי החשמל המסובסדים, והשתמשה בארנקים אנונימיים ושירותי טשטוש עקבות כדי להסתיר את מקור הכספים ולעקוף סנקציות. שר האוצר האמריקאי ציין כי הרשויות "פשוט תפסו את הארנקים" של המשטר האיראני. המבצע חשף גם רשת סייבר איראנית שהתחזתה לעסקים אמריקאיים לגיטימיים לצורך רכישת רכיבים טכנולוגיים רגישים עבור משרד ההגנה האיראני.

על רקע ההתרחשויות האמריקאיות, גם בישראל התקבלה החלטה מוסדית משמעותית. הממשלה אישרה ב-31 במאי את פירוק המועצה הישראלית לצרכנות ומיזוג סמכויותיה לתוך הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן. שר הכלכלה ניר ברקת הציג את הצעד כ"שים סוף לכפילויות במערכת": "במקום שני גופים נפרדים שמחזיקים במשרות ובתפקידים כפולים, אנו מרכזים את כלל הפעילות תחת קורת גג אחת". לתמיכה במהלך הוקצתה תוספת תקציבית של 7.2 מיליון שקל בשנה לרשות, לתקופה של 2027 עד 2029.

חשוב להבין מה המזכר האמריקאי אומר ומה הוא אינו אומר. הוא מציג תמונה של פיקוח כושל ושרשראות מימון עקיפות ובעייתיות - אך אינו מוכיח כוונה מודעת של ממשל ביידן לממן מחאות נגד ממשלת ישראל או לתמוך בארגוני טרור. פרסום המסמך משתלב בעימות הפוליטי החריף בוושינגטון סביב מדיניות ביידן כלפי ישראל, ואין ספק שהרפובליקנים מבקשים לנצל אותו ככלי פוליטי. מנגד, גם שאלות הפיקוח שמעלה הדו"ח אינן ניתנות להתעלמות: כאשר כספי מס אמריקאיים זורמים דרך שרשרת ארוכה של ארגוני ביניים, השאלה "לאן הגיע הכסף בסוף?" היא לגיטימית לחלוטין.