תחזית בנק ישראל: זינוק של 5.6% בצמיחה השנה ו-7.5% בשנה הבאה

בנק ישראל פרסם תחזית כלכלית חריגה בהיקפה, הצופה צמיחה של 5.6% בתוצר המקומי הגולמי בשנה הנוכחית, ו7.5% בשנה הבאה. מדובר בנתונים שמציבים את ישראל בקצב צמיחה גבוה משמעותית מהממוצע שאליו התרגלה הכלכלה הישראלית בעשור האחרון.

לצד תחזית הצמיחה, בנק ישראל מעריך כי שיעור האבטלה יירד לכ-3% בלבד, רמה הנחשבת לנמוכה מאוד ומצביעה על שוק עבודה הדוק שבו כמעט כל מי שמחפש עבודה מוצא אותה. במקביל, האינפלציה השנתית צפויה להתמתן ולהגיע לכ-1.6%, רמה הנמצאת בתוך יעד יציבות המחירים שקבע הבנק המרכזי, שעומד על טווח של בין 1% ל-3% בשנה.

השילוב בין שלושת הנתונים הללו, צמיחה מואצת, אבטלה נמוכה ואינפלציה מרוסנת, הוא תרחיש שכלכלנים מכנים לעיתים "נחיתה רכה": הכלכלה מתרחבת בקצב מהיר, יותר אנשים מועסקים, אך בניגוד למצבים רבים אחרים, ההתרחבות הזו לא מלווה בהתלהטות מחירים שמכרסמת בכוח הקנייה של הציבור.

השאלה המרכזית שעולה מהתחזית היא מניין מגיע הדחף לצמיחה כה חדה. לרוב, קפיצות צמיחה בסדר גודל כזה נובעות משילוב של התאוששות מתקופת שפל קודמת, יציאה מהאטה שנגרמה עקב אירועים ביטחוניים או כלכליים, וחזרה הדרגתית של פעילות עסקית שנבלמה. במקרה הישראלי, השנים האחרונות התאפיינו בהאטה משמעותית בפעילות הכלכלית על רקע המלחמה המתמשכת, כך שחלק ניכר מהצמיחה החזויה עשוי לשקף תהליך של התאוששות ולא בהכרח פריצת דרך מבנית חדשה בכלכלה.

יש להבחין בין צמיחה הנובעת מהתאוששות לבין צמיחה הנובעת מגידול אמיתי בפריון ובתפוקה לאורך זמן. כלכלנים נוהגים להזהיר מפני התלהבות יתר מנתוני צמיחה חד-פעמיים, שכן הם עשויים לשקף "אפקט בסיס" בלבד, כלומר קפיצה שנובעת מכך שנקודת ההשוואה הייתה נמוכה באופן חריג, ולא בהכרח שינוי מהותי בכושר הייצור של המשק.

מבחינת שוק העבודה, ירידה לשיעור אבטלה של 3% תסמן חזרה, ואף שיפור, ביחס לרמות שהיו מקובלות בישראל גם בשנים של פריחה כלכלית. אבטלה נמוכה כל כך יכולה להעיד על ביקוש גבוה לעובדים בכל הסקטורים, אך היא גם מעלה אתגר: כאשר כמעט כל כוח העבודה הפוטנציאלי מועסק, קשה למעסיקים לגייס עובדים נוספים, מה שעלול לבלום צמיחה עתידית של ענפים הזקוקים לכוח אדם ולדחוף כלפי מעלה את השכר, ובעקיפין גם את יוקר המחיה.

דווקא כאן נכנסת לתמונה תחזית האינפלציה המתונה. בנק ישראל מעריך כי קצב עליית המחירים יתמתן לכ-1.6%, רמה שנמצאת באמצע יעד היציבות המחירים. זהו נתון משמעותי מבחינת מדיניות הריבית: אינפלציה נמוכה ויציבה בדרך כלל מאפשרת לבנק המרכזי יותר גמישות בהורדת ריבית, מה שיכול להוזיל את עלויות המשכנתאות וההלוואות לציבור ולעסקים כאחד.

יחד עם זאת, חשוב לציין שתחזיות כלכליות, גם כשהן מגיעות מגוף מקצועי ומוסמך כמו בנק ישראל, אינן נבואה. הן מבוססות על הנחות עבודה לגבי התפתחויות עתידיות, כולל המשך יציבות ביטחונית, התנהלות שוק ההון העולמי, ומגמות בכלכלה הגלובלית. כל שינוי דרמטי בזירה הביטחונית או הגיאופוליטית עלול לשנות את התמונה כולה באופן משמעותי, כפי שראינו לא פעם בשנים האחרונות.

בשורה התחתונה, מדובר בתחזית אופטימית ביותר שמשקפת ציפייה להתאוששות כלכלית נמרצת, אך יש לקרוא אותה בזהירות ובפרופורציה. אם התחזית אכן תתממש, ישראל תוכל להציג ב-2026 את אחד משיעורי הצמיחה הגבוהים בעולם המערבי, אולם השאלה האמיתית תהיה האם מדובר בצמיחה בת-קיימא שמבוססת על יסודות כלכליים איתנים, או בסך הכול בתיקון סטטיסטי לתקופה קשה שחלפה.