רשת רמי לוי שיווק השקמה זכתה במכרז ממשלתי לאספקת סחורות וסיוע הומניטרי לרצועת עזה, אך בחרה שלא לדווח על כך לבורסה. הסיבה שמסרה החברה: בסופו של דבר היא לא מכרה סחורה לרצועה בפועל, ולכן לא ראתה צורך בדיווח. הזכייה נחשפה עכשיו לראשונה, ומעלה שאלות חריפות על שקיפות חברות ציבוריות הפועלות מול עזה.
בדצמבר האחרון פרסם מנהל המכס והרכש מכרז להפרטת הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה. הזוכות במכרז קיבלו מעמד של "ספק מאושר", המאפשר להן לשמש כגורם המתווך הבלעדי בשרשרת האספקה לעזה. בין 11 החברות שזכו נמנות, לפי הנודע, ארבע חברות ציבוריות: ויקטורי, מהדרין, שניב ורמי לוי שיווק השקמה. לצידן זכו גם קרפור וקבוצת נוימן, שכחברות פרטיות אינן מחויבות לדיווח לציבור. רשות המסים מסרבת לפרט את שמות הזוכות.
מתוך ארבע החברות הציבוריות, רק שתיים דיווחו על הזכייה לבורסה: ויקטורי ומהדרין של יצחק תשובה. מהדרין הייתה היחידה שפרסמה גם את היקף הפעילות, ודיווחה על מכירות לרצועת עזה בסכום של יותר מ-70 מיליון שקל. ויקטורי הסתפקה בדיווח על עצם הזכייה, מבלי לפרט כמה כסף הרוויחה מהפעילות. רמי לוי ושניב לא הוציאו כל דיווח לבורסה.
בויקטורי הסבירו כי המכירות לרצועה נמשכו שלושה שבועות בלבד במהלך הרבעון הראשון, ולכן הן אינן עומדות בסף המהותיות המחייב דיווח. ההסבר הזה מעורר תהיות, מאחר שהרשת הציגה ברבעון האחרון זינוק חד של כ-784% ברווח הנקי, שהסתכם בשיא של כ-18.6 מיליון שקל, לעומת כ-2.1 מיליון שקל בלבד ברבעון המקביל אשתקד. מנכ"ל ויקטורי אייל רביד ייחס את הזינוק למכירת מוצרי חשמל. מכיוון שהחברה לא פירטה את המכירות לעזה בנפרד, הציבור אינו יכול לאמוד מה תרמה פעילות זו לרווחים.
"לאף חברה אין אינטרס לפרסם שהיא מוכרת לעזה", אמר מקור המעורה בפרטים, "כי זה עלול לפגוע בתדמית. מהחברות הפרטיות לא נדרשת שקיפות, אבל לציבור שמחזיק מניות בחברות שנסחרות בבורסה מגיע לדעת שהחברות שבהן הוא משקיע בחרו לגשת למכרז, זכו בו והן עושות עם העזתים, זאת אומרת עם חמאס, עסקים, כיוון שהוא גוזר קופון שמן על כל עסקה".
המנגנון שיצרה המדינה הוא רווחי ביותר עבור החברות המעורבות. כל משאית שנכנסת לרצועת עזה מחויבת לעבור דרך אחת מהחברות המאושרות. החברות גובות עמלת פיקוח קבועה של כ-10,000 שקל למשאית, ועמלת תיווך נוספת של כ-5% משווי הסחורה שעל המשאית, המוערכת בממוצע בכ-5,000 שקל. בסך הכול, כ-15,000 שקל למשאית. לפי הנתונים, כ-700 משאיות נכנסות לרצועה מדי יום. המשמעות היא שמדובר בהכנסות של כ-10.5 מיליון שקל ביום, או מאות מיליוני שקלים בחודש.
תנאי הסף שקבעה רשות המסים נועדו להגביל את ההשתתפות לגופים גדולים בלבד. ספק המוגדר "גדול" נדרש למחזור פעילות שנתי של למעלה מ-344 מיליון שקל. "קמעונאי גדול" נדרש למחזור של למעלה מ-286 מיליון שקל, להחזקת לפחות שלוש חנויות פיזיות ולניהול מערכת הנהלת חשבונות ממוחשבת. תנאים אלו צמצמו בצורה מכוונת את השוק לקומץ חברות ענק.
במקביל, גוברים הקולות הביקורתיים בתוך הדרג הצבאי. לפני שבועיים הציג מתאם פעולות הממשלה בשטחים, האלוף יורם הלוי, נתונים בפני ראש הממשלה על התעצמות חמאס ברצועה. לפי הסכם הפסקת האש, ישראל מחויבת להכניס 600 משאיות ביום. במינהל האזרחי סבורים כי היקף זה גדול פי ארבעה ממה שנדרש. בנוסף, המינהל האזרחי מציין כי חמאס גובה מיסים על כל משאית הנכנסת לרצועה, ושחלק מהסחורות המוכנסות עשויות לשמש לצרכים כפולים, כלומר לפיתוח אמצעי לחימה.
מרשות ניירות ערך נמסר כי "הרשות אינה מתייחסת לפעילותה מול הגורמים המפוקחים, וככל שיידרש הדבר יבוא לידי ביטוי בדיווחי החברה". תגובה זו מותירה פתוחה את השאלה האם הרשות תחקור את החברות שבחרו שלא לדווח, ומה יהיה גורל הדיווחים הרבעוניים הבאים של ויקטורי ורמי לוי.
השאלה שנותרת פתוחה היא עד כמה חברות ציבוריות יכולות להסתתר מאחורי הגדרות טכניות של "מהותיות" כאשר מדובר בפעילות בעלת רגישות ציבורית גבוהה. במצב שבו המדינה מפעילה מנגנון שמכניס מאות מיליוני שקלים לחברות פרטיות תמורת אספקת סיוע לאוייב בשעת מלחמה, שאלת השקיפות נהפכת לרגולטורית לא פחות ממוסרית. הפרסום צפוי להגביר את הלחץ על רשות ניירות ערך לקבוע עמדה ברורה בשאלת חובת הדיווח של חברות ציבוריות הפועלות מול רצועת עזה.
הזכייה הסמויה של רמי לוי במכרז האספקה לעזה חושפת לראשונה את מלוא היקפה של מעורבות חברות ציבוריות ישראליות בשרשרת הסיוע לרצועה, תוך שאלות כבדות על גבולות חובת הדיווח לציבור המשקיעים.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה