מדד הביג מק: ישראל זינקה למקום השני בעולם ביוקר המנה

ישראל נמצאת במקום השני בעולם ביוקר מנת הביג מק של רשת מקדונלד'ס, כך עולה ממדד חדש שפרסם השבועון הבריטי "אקונומיסט". מחיר המנה הממוצע בישראל עומד על 7.67 דולר, נתון שמציב אותה מיד אחרי שווייץ, שם עולה ההמבורגר 9.04 דולר. לשם השוואה, אותה מנה בדיוק עולה בארצות הברית 6.22 דולר בלבד, ובטייוואן הרחוקה אפשר לקנות אותה ב-2.42 דולר.

מדד הביג מק, שה"אקונומיסט" מפרסם כבר 40 שנה, נחשב לכלי כלכלי קליל אך אהוב במיוחד על כלכלנים ברחבי העולם. הרעיון פשוט: מכיוון שההמבורגר נמכר במאות סניפים ברחבי העולם ומורכב בצורה כמעט זהה בכל מקום, אפשר להשוות את מחירו במטבעות שונים כדי לבדוק אם מטבע מסוים "יקר מדי" או "זול מדי" ביחס לדולר. לפי המדד, השקל מוערך בחריגה של כ-40% מול הדולר, מה שהופך אותו לאחד המטבעות המיוסים ביותר בעולם.

הקפיצה של ישראל בדירוג היא דרמטית: עוד בינואר השנה היא דורגה במקום השמיני בלבד, ותוך חצי שנה טיפסה שישה מקומות ישר אל הצמרת. מאחורי הזינוק עומד שילוב של שני גורמים עיקריים. הראשון הוא החלטה מסחרית של הזכיין המקומי של מקדונלד'ס להעלות את מחיר ההמבורגר בכ-15%, מ-20 שקל ל-23 שקל. הגורם השני הוא התחזקות משמעותית של השקל מול הדולר, שדחפה את המחיר הדולרי של המנה כלפי מעלה בצורה חדה.

לשם המחשה, בינואר 2025 נמכר הביג מק בישראל ב-17 שקל בלבד. תוך כחצי שנה המחיר עלה ל-23 שקל, ובמקביל השקל התחזק לרמה של כ-3 שקלים לדולר. הצירוף של שני הגורמים הזניק את המחיר הדולרי של ההמבורגר הישראלי מעל מדינות שנחשבות בדרך כלל למובילות ביוקר המחיה, בהן נורווגיה, דנמרק ושוודיה.

הפרסום עורר מיד הדים בשיח הכלכלי-פוליטי בישראל. שאול מרידור, לשעבר ראש אגף התקציבים במשרד האוצר וכיום מועמד ברשימת "ישר" בראשות גדי איזנקוט, כתב ברשת החברתית איקס כי "לפי המדד, ישראל היא המדינה השנייה הכי יקרה בעולם. יוקר המחיה הוא תוצאה ישירה של כישלון ממשלתי והפקרת הציבור. זו לא גזירת גורל".

חשוב להבין מה המדד באמת מודד. מדובר בהשוואת מחיר של מוצר בודד בלבד, אך "האקונומיסט" מציין כי מאחורי ההמבורגר מסתתרים למעלה מ-60 רכיבים שונים, כאשר שכר העבודה לבדו אחראי לכ-45% ממחיר המנה, הלחם לכ-12%, הבשר לכ-9% ושכר הדירה לכ-4.5%. כלומר, המחיר לא נקבע רק לפי עלות הבשר או הלחם, אלא משקף למעשה חתך רחב של הכלכלה המקומית, כולל שכר, רגולציה ומיסוי.

המדד אינו חדש לישראל. כבר בשנת 1997 היא דורגה במקום השלישי בעולם, אחרי שווייץ ודנמרק, כשהשקל תומחר אז ביתר של כ-40% לפי אותה שיטת חישוב. ישראל נותרה במקום השלישי גם שנה לאחר מכן, אך משנת 2002 היא נעלמה מהמדד לחלוטין, לאחר שגורמים בכירים בממשלה טענו בפני עורכי "האקונומיסט" כי המדד אינו רלוונטי למשק הישראלי. כעת, כעשרים שנה מאוחר יותר, ישראל חוזרת לצמרת הדירוג, הפעם ביתר שאת.

הממצא הזה אינו מבודד. מדדים בינלאומיים רחבים יותר מציירים תמונה דומה. מדד רמת המחירים של הבנק העולמי מציב את ישראל במקום השלישי בעולם, אחרי איסלנד ושווייץ, ומדד דומה של ה-OECD מדרג את ישראל שנים ברציפות בין המדינות היקרות ביותר בארגון. מחקר של דוקטור שרית מנחם-כרמי מאוניברסיטת רייכמן מצא כי מחיר סל המזון בישראל גבוה בכ-27% מהממוצע במדינות אירופיות דומות, כאשר בין הגורמים לכך מונים עלויות כשרות, מע"מ גבוה וחסמי תחרות בירוקרטיים.

מדד הביג מק אולי אינו כלי מדעי מדויק ליוקר המחיה, שכן הוא מתבסס על מוצר בודד בלבד ובענף ספציפי אחד. אך בשילוב עם המדדים הרחבים יותר של הבנק העולמי וה-OECD, התמונה שמצטיירת עקבית: בישראל קיימת בעיית יוקר מחיה מבנית, שאינה תוצאה של גחמה זמנית בשער החליפין אלא של שילוב בין רגולציה, מיסוי ותחרות מוגבלת בשוק המקומי. השאלה המרכזית שנותרת פתוחה היא האם קברניטי המשק יבחרו הפעם להתמודד עם השורש הכלכלי של הבעיה, או שוב לפטור אותה כתרגיל שיווקי של מגזין כלכלי בריטי.